זעם הוא התשובה היחידה לזעם

ויתור זכויות לג'יי קיי רולינג.

הרמיוני חשה כאב. זה לא היה כאב רגיל שאדם חווה כשהוא נופל על ברכיו, או כשהוא חולה. זה היה כאב אימתני, כזה שרק קללה יכולה לגרום. קללה מקוסם אופל שהתאמן עליה כל חייו.

הרמיוני הביטה היישר בעיניה של בלטריקס לסטריינג' כשזו הטילה עליה את הקללה. המבט בעיניה של בלטריקס היה רצחני, מטורף- מבט של מישהי שרוצה לגרום סבל. סבל ממושך, שיכול להפוך אדם ממוצע למטורף לגמרי. אבל הרמיוני לא הייתה אדם ממוצע- היא הייתה אחת המכשפות החזקות ביותר שראה עולם הקוסמים, ולכן, היא עמדה בעוז בקללה נטולת הרחמים של בלטריקס.

"תמותי, גריינג'ר!" צעקה בלטריקס.

הרמיוני עמדה במקום, בלי לזוז. היא ניסתה לחשוב על האנשים שהיא אוהבת, על הדברים שבשבילם היא חיה. זו הייתה הדרך היחידה לעמוד בכאב. היא חשבה על הארי ועל רון. היא חשבה על הוריה, שכרגע אפילו לא זוכרים אותה. היא חשבה על דמבלדור שמת למענם, ועל סיריוס. זה גרם לה סבל לחשוב עליהם, אבל זו הייתה הדרך היחידה, וככל שהיא חשבה עליהם יותר, כך הכאב פחת. היא נזכרה בכל הרגעים שלהם יחד, וידעה שאסור לה להישבר. אסור לה להישבר לכאב. היא התרכזה בזיכרונות עד שאט אט הכאב פסק. כוח חדש מילא את הרמיוני והיא כיוונה את שרביטה אל בלטריקס וקראה: "קרושיו!"

בכל מצב אחר הרמיוני הייתה מזועזעת מעצמה אם הייתה חושבת אפילו על הרעיון להשתמש בקללה כזו, אבל עכשיו לא הייתה לה ברירה. הדרך היחידה לנצח את בלטריקס הייתה באמצעות קללת הכאב.

השובל האדום פגע בלבה של בלטריקס- ולא גרם לדבר.

"הא!" צחקה בלטריקס. "הנפש שלך עדינה מכדי להשתמש בקללה כמו זו!"

הרמיוני הרגישה כאילו היא מתרוקנת. היא נפלה ארצה והכאב המם אותה. היא ניסתה להתגבר עליו, אבל לא הצליחה.

היא הרגישה עצמה מתרוקנת עוד ועוד, ואז הבינה- הדרך היחידה לנצח זעם היא בזעם. הרמיוני נתנה לגעגועים ולאהבה להתרוקן ממנה, ומילאה את עצמה בזעם. כמו במין פרץ כוח הרמיוני נעמדה וקראה שנית: "קרושיו!"

שובל אדום בקע משרביטה של הרמיוני ופגע בכוח בחזה של בלטריקס, שעפה לאחור מעוצמת המכה. בלטריקס נשארה מרותקת לאדמה בלי יכולת לזוז.

ביום הזה הבינה הרמיוני, שכשמישהו נלחם בך בזעם טהור, הדרך היחידה לנצח אותו היא להשיב לו זעם.