רק לא סליתרין

אני יודעים שזה ooc, כתבתי  את זה לפני שנה כי זה  הצחיק אותי ומצאתי את זה עכשיו~

"מאלפוי, דראקו!" קראה הפרופסור מקגונגל. לדראקו לקח רגע לקלוט את המילים, שהדהדו באולם הגדול.

"תסלחו לי," הוא אמר במהירות ודחף בעדינות שני ילדים מדרכו. "אני רק צריך לעבור..."

דראקו תמיד העריץ את בית גריפנידור. תמיד אציליים, תמיד עושים את המעשה הנכון. "אני אלך לבית גריפינדור, אלף-אחוז!" הוא התרברב בפני חבריו ברכבת. טוב, לא בדיוק חבריו. הוא שנא את שני המטומטמים האלה, קראב וגויל. הם בטוח ילכו לסליתרין. עוד סיבה שהוא צריך- לא, חייב, להגיע לגריפינדור. ואם לא לשם, אז להפלפאף או לרייבנקלו. והוא רצה את זה באמת ובתמים.

הוא חצה את האולם במהירות, מעיף מבטים חטופים בתקרה המלאה בנרות מרחפים ועל השולחנות הארוכים. ברגליים רועדות, הוא עלה על הבמה. הוא היה מפוחד עד מוות אך נחוש באותה מידה. הוא התיישב על השרפרף בעל שלוש הרגליים והניח את המצנפת על ראשו. 

נו, נו, נו, אמרה המצנפת בראשו. בראשו היא נשמה שמחה לאיד. תראו מי כאן.

"דראקו מאלפוי?" חשב דראקו בחשש.

הו, אני יודעת, אמרה המצנפת ברוע. אביך הוא זה שעשה לי את הקרע הגדול כאן מקדימה. כנראה חשב שיהיה מצחיק להחטיף לוויזזלי עם כובע קסום בן מאות שנים.

"אני מ- מצטער,"גמגם דראקו. "זה היה לא בסדר מצידו הוא לא היה צריך לעשות את זה."

אני יודעת, אמרה המצנפת. 

"אבל אני לא כמוהו!" הצהיר דראקו בגאווה. "אני דראקו, בן אדם טוב ומתחשב ורגיש לזולת!" הוא חשב בחיוך רחב. 

אני בטוחה, אמרה המצנפת בזדון. אז... לאיזה בית תרצה ללכת?

"זה עד כדי כך פשוט? התפלא דראקו.

כן! אמרה המצנפת בחביבות. רק תבחר אחד מהבתים- הפלפאף, סליתרין, גריפינדור או רייבנקלו.

"אין בעיה." דראקו נרגע מעט, וצחק בליבו. על זה היה כל המתח? זה הרי כל כך פשוט! "אני רוצה להיות גריפינדור!" הוא הכריז.

כן? שאלה המצנפת, ואם הייתה לה גבה היא כנראה הייתה מורמת. 

"כן," אמר דראקו, קצת נבוך. "הם פשוט מדהימים, חכמים, מוצלחים, אציליים, טובי לב, עוזרים לזולת..." דראקו חשב בהתלהבות. 

אתה בטוח? שאלה המצנפת.

"ברור!" הוא חשב בהתרגשות. "לא אכפת לח מה אבא שלי יגיד. אני רוצה להיות בגריפינדור, לחלוק חדר עם הנבחר, הארי פוטר, לשחק שחמט עם וויזלי בחדר המועדון, להתלהם על סנייפ, לקלל את אמברידג', לבכות על דמבלדור-"

רגע!!! צעקה המצנפת במוחו. אל תעשה לי ספויילרים!

"סליחה..." הוא מלמל.

בכל מקרה, רצית לגריפינדור.

"כן!" חשב עם חיוך מאוזן לאוזן.

טוב, חמוד. 

"תודה על הכל!" הוא חייך.

כל זה ארך כשבריר שנייה. המצנפת פתחה את הקרע הגדול ששימש לה פה וצעקה-

"סליתרין!!!"