נערה ג'ינג'ית

מאז שאני צעירה חשבתי עליו. אמא שלי סיפרה לי את הסיפור שלו כשהייתי בת עשר. זה היה בהקשר לזה שאחי, רון,

היה צריך להתחיל ללמוד בהוגוורטס וכך גם הארי. אני מדברת על הארי פוטר- הילד שהביס את קוסם האופל כשהיה

רק בן שנה, ויצא מזה בשלום, חוץ מצלקת אחת במצח. לבית שלנו קוראים "המחילה". קוראים לי ג'ינברה מולי וויזלי,

אבל אני מעדיפה את הכינוי ג'יני. אני הבת הצעירה במשפחה שלי, והיחידה מזה דורות רבים. יש לי שישה אחים,

כולם גדולים ממני; צ'ארלי, ביל, פרסי, פרד וג'ורג' התאומים ורון. לאימי קוראים מולי ולאבי ארתור. במשפחה שלי

לכולם יש שיער ג'ינג'י לוהט. כן, גם לי. אבל אני דווקא אוהבת אותו; השיער שלי חלק וארוך. אני לא ילדה רגשנית; אני

לא מרבה לבכות. אני חושבת שזה בגלל שיש לי שישה אחים שכולם בנים. בשנה הבאה אני אתחיל ללמוד בהוגוורטס- בית הספר

לכישוף ולקוסמות באנגליה. אני ממש מתרגשת מזה. כל האחים שלי, חוץ מרון, שיתחיל בסוף הקיץ הזה, סיפרו לי

שהוגוורטס זה מקום ממש טוב. השיעורים שם טובים, והמורים נחמדים, לפחות מרביתם. היה זה חודש יולי. כל

המשפחה התרגשה מזה שרון קיבל את המכתב שמצהיר שהוא התקבל. למרות שזה ברור שכל אחד במשפחה

יתקבל- אף אחד במשפחה שלנו אינו חסר קסמים- בכל פעם שאחד מבני משפחתי קיבל את המכתב רמת השמחה

עלתה. רון לא נראה הכי שמח מכך; שאר האחים שלי תמיד היו מצטיינים שם. אפילו התאומים- פרד וג'ורג', שהם

שובבים לא קטנים, הצטיינו במשהו. ביל היה רב המדריכים, צ'ארלי היה השחקן הטוב ביותר במשחק הקווידיץ' ולשאר

האחים שלי היה צפוי עתיד גדול כמעט כמוהם. רון נראה כאילו הוא יודע שהוא לא יהיה כמוהם. "רון, באמת, אתה

סתם מתרגש!" אמרה לו אמא כשקיבל את המכתב. הפרצוף שלו היה ההפך ממתרגש, הוא היה מודאג. "רון, ממה

אתה מפחד?" שאלתי אותו יום אחד. "ג'יני, כולם במשפחה עשו משהו- היו מישהו... אני לא חושב שאני אהיה

כמוהם..." השיב רון. תמיד צחקתי שהוא סיפר לי את זה. "מרוב שתחשוב ככה, זה גם מה שיקרה..." אמרתי לו.

הפרצוף שלו נראה אפילו יותר מודאג. לא יכולתי להפסיק את הצחוק. "עופי! אם את לא עוזרת, אין לך למה להיות פה!"

צעק עליי רון וטרק את דלתו. אני שונאת כשהם עושים את זה. כולם, כל השישה אחים. "מה יש לכולם עם 'פרטיות'?!

ירדתי למטבח. "אמא?" שאלתי אותה. "כן, ג'יני?" שאלה אותי אמא מכיוון הסלון. "מה עשית עם העוגה שהכנו

אתמול?" שאלתי. אני והיא אהבנו להכין ולאפות מאכלים. אנחנו שתי הבנות היחידות במשפחה, ככה שיש לנו הרבה

זמן איכות של אם ובת. טוב, זה גם בגלל שכל השאר לא נמצאים בבית מרבית הזמן. אבא עובד במשרד הקסמים,

במחלקה לשימוש לרעה בחפצי מוגלגים. מוגלגים הם אנשים שהם לא קוסמים. יש אותם, יש סקיבים- שזה אנשים

חסרי קסם שנולדו למשפחת קוסמים, ואת ההפך שלהם; קוסמים שנולדים למשפחת מוגלגים. יש אנשים שקוראים

להם בוצדמים, אבל זה כמו לקלל מישהו. צ'ראלי עובד עבור משרד הקסמים ברומניה. הוא לא מגלה לי מה בדיוק הוא

עושה, אבל זה קשור לדרקונים. ביל עובד עבור בנק הקוסמים- גרינגוטס, אי שם במצריים. פרסי, פרד, ג'ורג' והשנה

גם רון לומדים בהוגוורטס. לפעמים הם באים לפה בחופשות ולפעמים הם נשארים שם.

		הפרק הבא