ויתור זכויות לג’יי קיי רולינג.
"מה זה? איפה אנחנו?" שאל רון בבהלה.
"אני לא יודע..." אמר הארי.
הם לא ראו כלום. החושך היה גמור. הארי הרגיש חבטה ברגלו. "רון, זה אתה?" הוא שאל.
"לא, זו הייתי אני." אמרה הרמיוני.
לפתע השלושה הרגישו טלטלה והחלל בו היו הוצף באור. הארי מצמץ בעיניו, מנסה להתרגל לחלל המואר. הוא הסתכל סביבו והופתע לראות שהם היו בתוך ארגז קטן מעץ שעמד על עגלה מאחורי סוס חום רזה. כשהביט למעלה, הארי הופתע לראות אדם עם שיער פרוע וזיפי זקן רוכן מעליו.
"איך הגעתם לכאן?" אמר האיש בתמיהה. "עד לפני כמה דקות הארגז הזה היה מלא בחיטה וריק מבני אדם."
"אנחנו... לא יודעים." אמר רון.
"מאוד מוזר..." אמר האיש. "טוב, למה אתם מחכים? צאו מהעגלה שלי."
"מה?"
"צאו מהעגלה שלי.” חזר האיש.
הארי, רון והרמיוני קפצו מהעגלה ונעמדו בחוץ. כשהארי הביט באיש, הוא חשב שהוא מתלבש מאוד מוזר. הלבוש שלו כלל חולצת בד לבנה ורפויה ומעליה אפודת עור חומה, ומכנסיו היו רפויות ורחבות, והיו בהן קרעים גדולים לכל האורך.
הארי הביט סביבו וראה שהם עומדים בדרך אבנים שמעברה האחד שדה חיטה גדול ומעברה השני יער אפל.
"למה אתם מתלבשים ככה?" שאל האיש. הארי, שבדיוק התכוון להפנות את אותה השאלה אל האדם שעמד למולו, הביט מטה כדי לראות מה הוא עצמו לובש. הוא לבש את הגלימה שלו מהוגוורטס, מה שכנראה באמת נראה לאיש מוזר ביותר.
הרמיוני חשבה ראשונה על תשובה. "מסיבת תחפושות." היא ענתה בביטחון.
האיש הביט אליה במבט מבולבל. "מה זה מסיבת תחפו- טוב, לא משנה אני חייב ללכת. היה נעים להכיר אתכם!" בעודו אומר זאת, קפץ האיש על סוסו ורכב משם אל עבר האופק.
|