תסגירותי

זכויות יוצרים לרולינג ולג'וליה דונלדסון המדהימה וכן לרימונה די-נור (בוא נראה אתכם מנחשים מי זו!)

רך כף טייל ביער האסור, עם אדם זאב פלירטט,

ראה אותו לוקי וחפץ בו כמשרת.

"לאן אתה הולך, כלבלב חתיך ומיוחד?

אולי תבוא איתי, נשתלט יחדיו על אוסגרד?"

"תודה, לוקי, אך לא, לוקי - אל תעכב אותי.

את כל השטח כבר אשרוף עם הרמיוני."

"הרמיוני?!"

"כן, הרמיוני! מי לא מכיר את הרמיוני!"

"יש לה זיכרון הכי מדהים,                     נמצאת בגריפינדור,

                ופריווילגיות לאין סוף בזכות חבר גיבור."

"ואיפה תיפגשו?"

כאן בהוגוורטס במגדל,

ותחביבה העיקרי - היסטוריה להקריא."

"היסטוריה להקריא?!" קרא לוקי מפוחד,

ורץ קפץ ונעלם משם הרחק לאוסגרד.

"אל טיפש ומטופש! אין שום סיבה לפחד.

הרמיוני - מה, לא ידעת - אין מכשפה כזאת!"

המשיך רך כף ביער, עץ נוסף מוטט.

ראהו סאורון וחפץ בו כמשרת.

"לאן אתה הולך, נערי קטן?

אולי תבוא ונשתלט על ארץ שבכאן?"

"תודה, סאורון, אך לא, סאורון - אל תעכב אותי.

על העולם כבר אשתלט עם הרמיוני חברתי."

"הרמיוני?!"

"כן, הרמיוני! מי לא מכיר את הרמיוני!"

"קסמים לה חריפים,                          שיניים קצת גדולות,

             ומִסְפַרִים בלי קץ תשלוף תשובות אינסופיות."

"ואיפה תיפגשו?"

"כאן, מבעד עץ,

ותחביבה העיקרי - אדוני אופל לפוצץ."

"אדוני אופל לפוצץ?" שאל סאורון בבעתה,

ורץ קפץ ונעלם לארץ תיכונה.

"חצי אל טיפש ומטופש! אין שום סיבה לפחׂד.

הרמיוני - נו, בחייך - אין מכשפה  כזאת!"

המשיך רך כף ביער, אדם זאב כבר מת,

ראה אותו וולדי וחפץ בו כמשרת.

"לאן אתה הולך, צעירי אדון בלק?

אולי תבוא איתי ועל הוגוורטס נשתלט?"

"תודה, אך לא, מר וולדמורט. אל תעכב אותי.

אני כבר כבר משתלט על הוגוורטס עם הרמיוני."

"הרמיוני?!"

"כן, הרמיוני! מי לא מכיר את הרמיוני!"

"שיער לה מקורזל,                          גלימה שחורה משחור,

              ומאות נקודות בית בכל שנה תצבור."

"ואיפה תיפגשו?"

"ממש כאן, במדשאות.

ותחביבה העיקרי - עם הארי לבלות!"

"עם הארי לבלות?" קרא וולדי הנזעם,

רץ קפץ משם ולאלבניה נעלם.

"יצור טיפש ומטופש, אין שום סיבה לפחׂד. הרמיוני - נו, באמת - אין מכשפה כזא…

אאאוׂוׂוׂ!"

אך מי זו המכשפה הזו? צבעים של גריפינדור?

ופריווילגיות לאין סוף בזכות חבר גיבור?

קסמים לה חריפים, שיניים קצת גדולות,

ומספרים בלי קץ תשלוף תשובות אינסופיות.

שיער לה מקורזל, גלימה שחורה משחור,

ומאות נקודות בית בכל שנה תצבור.

והיא תעצור אותי? תסגיר אותי?

"הצילו! זו הרמיוני!"

"הכלב השנוא עלי!" הרמיוני קראה.

"לצוות הוגוורטס - מיד אסגיר אותך!"

"אותי? את תסגירי?" אמר רך כף בצער.

"אני הרי נבל מפחיד, הכי מוצלח ביער.

הואי נעבור בכמה עולמות שונים,

תראי את בעצמך איך כאן ממני רועדים."

"טוב," אמרה הרמיוני, סקרנות עוטה.

"אתה תצעד בראש, אני בעקבותיך."

הם צעדו בסך עד שהרמיוני קראה,

"אני שומעת לחש שם, ביערות אלבניה."

"הו, זה וולדי," אמר רך כף. "וולדי, מה נשמע?"

וולדי הציץ בהרמיוני, אילם מתדהמה.

"ש-שלום, מר בלק," גמגם הלורד. "ולא להתראות!"

ריחף משם ונעלם אל בין היערות.

"רואה?" אמר רך כף. "הו, מה תאמרי עכשיו?"

"מדהים!" ענתה הרמיוני, דרכה לו על זנב.

הם צעדו בסך עד שהרמיוני עצרה,

"שם, בין הרי הצל אני שומעת קול נורא."

"הו, זה סאורון," אמר רך כף. "סאורוני, מה נשמע?"

סאורון הציץ בהרמיוני, חיוור מתדהמה.

"ש-שלום, נער, שלום," רעד הוא ואמר,

נשא רגליים וזינק ישר אל ראש ההר.

"רואה?" אמר רך כף. "נו, מה תאמרי עכשיו?"

"מטריף!" אמרה הרמיוני, ממשיכה בעקבותיו.

הם צעדו בסך עד שנשמע קול חד,

"אני שומעת בלאגן, שם בשולי אוסגרד."

"הו, זה לוקי," אמר רך כף. "לוקי, מה נשמע?"

לוקי הציץ בהרמיוני, חיור מתדהמה.

"ש-שלום כלבלב, הצילו!" מלמל והתפלץ,

הרים רגליים ונמלט אל בין ענפי העץ.

"נו, הרמיוני," אמר רך כף. "תאמרי, זה לא מדהים?

ראית איך כאן כולם ממני פוחדים?

טוב… עכשיו אני מוכרח את שיעורי הבית להספיק,

והפיתרון הוא כמובן - מירחוני להעתיק!"

"שיעורי בית להעתיק!" קראה הרמיוני באימה,

דהרה משם כמו מטאטא - ובין רגע נעלמה.

 אם נהנתם אני אשמח לדעת. (תגובות!!!)