רמוס פקח את עינייו באיטיות.
פנייו של ג'יימס, צעיר, הופיעו מולו.
ג'יימס..? הוא חשב בבילבול. חשבתי שאתה מת..
הוא מיצמץ.
זה לא היה ג'יימס.
העיניים האלה..
הם של לילי.
הארי.
"שקט!" הוא קרא בצרידות למחשבות המבולבלות שלו.
מסביבו היה חושך, וכמה ילדים מפוחדים.
בניהם הארי.
ופתאום..
פתאום הוא הרגיש חלחלה מוזרה.
הוא הכיר את ההרגשה הזאת.
סוהרסנים.
"השארו במקומכם," הוא אמר ונעמד.
הוא צעד, בשרביט שלוף ומאיר, לעבר הדלת.
לפני שהצליח להגיע אליה זאת נפתחה.
סוהרסן עמד בפתח.
רמוס הרגיש קור חודר לעצמותיו,
ובבת אחת נשאב אל תוך זיכרון מחריד.
אל תוך הזיכרון בו נודע לו על מותם של חבריו הטובים,
ג'יימס ולילי פוטר.
|