שיימוס והרצח של הארי

ויתור זכויות לג’יי קיי רולינג.

שיימוס פיניגן סיים את ארוחתו הדשנה, נאנח והתרווח בכסאו. ”מעניין שהחליטו לעשות את חילופי המקומות במיטות בחדר השינה של הבנים.” הוא אמר בהיסח הדעת.

”כן.” אמר דין.

שיימוס הסתכל על דין, שהחזיק בידיו סכין ומזלג וסיים נתח בקר אחרי נתח בקר.

”דין, אתה מסוגל לאכול פרה. אני מוכן להישבע שסיימת חצי מנתחי הבשר שהיו כאן!”

”אני רעב, שיימוס! אל תסתכל על צלחות של אחרים!”

הארי, שישב לידם צחק בשקט. דין תקע בו מבט זועם. ”אה, זה מצחיק אותך, אני מבין! אתה בעצמך אוכל כמו חזיר אז תהיה בשקט!” אמר דין להארי. הארי האדים כמו עגבנייה ונשען אחורה בכסאו, כמו מסתתר מעיניו של דין.

”דין!” קרא נוויל, שישב ליד ג’יני וויזלי, במרחק שני כיסאות מהם. ”תעזוב את הארי בשקט!”

”אה, פתאום אני זה שלא עוזב תלמידים בשקט! אתה לא מתבייש?! אחרי שהארי צחק על עליי ושיימוס העליב אותי, פתאום אני זה שצריך לעזוב תלמידים בשקט?!” דין כמעט בכה. ”אני כמעט מסוגל להרוג אותם!”

רון, שישב מצידה השני של אחותו, ג’יני, קם והניף את שרביטו כלפי דין. ”אתה לא תאיים על אף אחד כאן במוות.” אמר, פניו קרים כקרח וקשים כאבן. ”אם עוד פעם אחת- פעם אחת, אתה שומע אותי?- תאיים על מישהו במוות אני לא רק ארים את השרביט- אני גם אשתמש בו.” בשלב הזה כבר היו דמעות בעיניו של דין. ”אתם עוד תתחרטו על זה!” זרק, קם ויצא מהאולם.

רון התיישב בחבטה, והחזיר את שרביטו לגלימתו. עד מהרה הגיעה פרופסור מקגונקל אל שולחנם. ”אתם לא מתביישים? ככה להעליב תלמיד, ואפילו לאיים עם שרביט?! מחר כולכם תעזרו למר פילץ’ לטאטא את ריצפת האולם הגדול!”

מהעבר השני של האולם, חייך לעבר פילץ’, בעיניו האדומות בדיוק  כמו עיני חתולתו המנומרת, שעמדה לצדו וגרגרה.

מבטיהם של כולם נפלו מטה מלבד זוג עיניים אחד. ”אבל פרופסור!” אמר רון. ”הוא איים על הארי ושיימוס ברצח. אני לא אתן שמישהו יעשה את זה!” רון נראה נואש שמקגונקל תבין אותו.

”זה היה רק ברבור רגעי,” אמרה מקגונקל, ”אל תדאג מר וויזלי. מר פיניגן לא ירצח אף אחד.” 

עיניו של רון נפלו מטה, אל המקום אליו שאר התלמידים הסתכלו. הייתה תחושה טעונה באוויר.

מקגונקל קמה, הסתובבה והלכה.

		הפרק הבא