ויתור זכויות לשאנון מנסג'ר כמובן
מוריה (קיפוסטרית בנשמה) כתבה איתי את זה אז כע
תהנו
"מי רוצה עוגשמלו?" קראה דלה אל סופי, פיץ, קיף, ביאנה, דקס, לין, מארלה וטאם, שישבו על הספה הנוחה באוורגלן.
סופי, ביאנה, לין ומארלה היו שקועות בשיחת בנות קולנית, בעוד הבנים צחקו מאיזו בדיחה של קיף.
"אני!" קראו כולם פה אחד.
דלה צחקה. "אין בעיה."
היא עברה ביניהם ונתנה לכל אחד פרוסה דביקה ומתוקה.
פיץ נגס בעוגשמלו. "יש לזה טעם טיפה שונה. מתכון חדש?" הוא שאל את אימו.
"לא שידוע לי. טעים?"
"כן, ברור. אבל נכון, הטעם שונה," הסכים קיף אחרי שאכל משלו. "אבל לא נורא, זה עדיין טעים."
"אל תאכלי את זה," הזהיר טאם את אחותו. היא גילגלה עיניים.
"תרגע כבר. הכל בסדר." היא אכלה את העוגה בביס אחד. "רואה? לא מתתי."
הוא הזעיף מבט.
סופי הסתכלה על כל חבריה - חוץ מטאם - שאכלו בהנאה את העוגשמלו.
ההגיון אמר לה שהכל בסדר, אבל קול פנימי הציק לה.
היא שלחה לטאם מבט שאמר הרבה. הוא הנהן אליה.
היא השיבה מבט לפרוסה שלה. בכל זאת, מה כבר יכול לקרות?
מחשבותיה נקטעו באחת כנשמע קול נפץ. היא הסתכלה במהירות לכיוון שממנו נשמע הקול, וראתה את פיץ שוכב לו על הרצפה, שברי הצלחת המנופצת שממנה אכל את העוגשמלו מונחים לידו.
"מה-" היא החלה לומר כשגם קיף צנח על הרצפה.
בזה אחר זה נפלו כל חבריה, חוץ מטאם.
"מה קורה פה?" הוא אמר בלחץ.
שניהם הביטו בדלה ההיסטרית. "אני לא יודעת מה קורה פה!"
"אני אתקשר לאלווין." אמרה סופי והוציאה את המקשר שלה. טאם רץ לקרוא לאולדן.
אחרי חמש דקות, שנדמו כנצח, הגיעו שניהם.
"מה קרה פה?" אמר אולדן בחרדה, מוקף גופים מעולפים.
"אני אבדוק. תצאו מפה בינתיים?" אמר אלווין, וכשראה את דלה המפוחדת את מוות חיטט בתיקו והוציא בקבוקון מלא בנוזל סגול מתערבל. "שתי את זה, זה ירגיע אותך. בינתיים, כולכם החוצה."
הם צייתו בשקט.
כעבור דקות ספורות, הוא יצא אליהם במבט חמור סבר. "כי שחשבתי, הם הורעלו."
"מי יכל להרעיל אותם?" תהתה סופי.
כל המבטים הופנו לדלה.
"לא אני הכנתי את העוגה, קניתי אותה!" אמרה דלה המתייפחת. "זו לא אני, נשבעת!"
אולדן הסתכל עליה בחמלה. "אל תדאגי, אנחנו יודעים שזו לא את."
אלווין הנהן.
סופי התיישבה, מסוחררת.
זו לא דלה.
השאלה הזו הייתה תלויה ביניהם, מאיימת.
מי כל כך רוצה אותם מתים?
|