הסיפור עוד לא נגמר

נ"מ פרסי:

התעוררתי ובהיתי בתקרה. לא ככה נראה החדר שלי בארגו 2!

ואז נזכרתי. נגמרה המלחמה. אני במחנה החצויים. 

הרגשה נפלאה מילאה אותי, כאילו אף אחד לה יוכל להרוס לי את היום - למרות שהייתה לי הרגשה שאלות הגורל מסתכלות עליי מלמעלה וצוחקות: 'קטעים איתך, אתה חדש פה?'.

נאחנתי והתהפכתי לצד השני.

פתאום, נשמעו דפיקות בדלת. קפצתי ישר מהמיטה ובדקתי מה השעה. 10 בבוקר! באו לבדוק אם החדר נקי!

מאחר ולא רציתי לבלות את היום בניקוי גללי פגסוסים, מיהרתי לדחוף כמה גרביים מתחת למיטה, לזרוק עטיפות של ממתקים ולהחביא כמה בגדים מלוכלכים בארון.

הדפיקות נשמעו שוב, הפעם חזקות יותר.

מיהרתי לפתוח את הדלת.

זאת הייתה אנבת', אבל משום מה לא היה לה את הפנקס הזה שבו כותבים מי צריך לנקות את האורוות ומי מתקלח ראשון עם המים החמים.

"לא... לא באת בדוק אם החדר נקי?" גמגמתי.

"לא, מוח אצה, כירון קורא לך." אמרה אנבת'.

"אז סתם כל כך נלחצתי?" התעצבנתי.

"כנראה." היא  משכה בכתפייה.

נאנחתי ויצאתי איתה החוצה. "אז מה קרה?" שאלתי.

"ששש!" היא השתיקה אותי. "רייצ'ל הגיעה."

"אה נחמד."

"לא, לא ממש. היא ניבאה נבואה שכנראה שייכת לעכשיו."

"אוי ואבוי."

הגענו לבניין המרכזי. ניקו, וויל, קונור, טראווריס, קלאריס, פייפר, ג'ייסון, ועוד מישהי שלא הכרתי היו שם. 

"שבו כאן," האמר וויל והציע לנו את המושב ליידו. הודנו לו והתיישבנו.

הדלת נפתחה שוב. שלפתי את החרב שלי וגיליתי שכולם עשו כמוני.

אני מת על אינסטינקטים של חצויים.

אלה היו כירון ורייצ'ל. הם נכנסו והתיישבו.

"אתמול ניבאתי נבואה שכנראה קשורה לתקופה הזו." ריייצ'ל הפרה את הדממה.

"מה הנבואה?" שאלתי.

כירון נאנח ונתן לרייצ'ל סימן. היא התחילה לדקלם.

"8 חצויים יצאו למסע

השמש תמצא את אשר חיפשה

האהבה והסערה יצאו יחדיו

בחשכת המבוך אחד יאבד

בני השמש והמוות לטרטרוס יצללו

לחפש יצורים שכמעט נכחדו."