דוקטור וולדמורט

ויתור זכויות לג’יי קיי רולינג.

”מטופל- ק555” החריז הרמקול בקופת החולים. ”אל חדר מספר- 4- קומה- 4. אל דוקטור- לורד וולדמורט”.

סוורוס סנייפ נכנס אל חדר 4, והתיישב על הכיסא מול הדוקטור.

”מה הבעיה?” שאל דוקטור וולדמורט בקולו הנחשי.

”תקשיב דוקטור,” אמר סנייפ. ”אתמול ניסיתי לחפוף את ראשי בפעם הראשונה בחיי, וכמות גדולה של שמפו נכנסה לעיני, שעדיין אדומה ונפוחה! מה אוכל לעשות?”

”בלטריקס!” קרא וולדמורט. ”הטיפול הרגיל!”

בלטריקס לסטריינג’ נכנסה מדלת קטנה שהייתה בצד החדר.

”כן דוקטור!” קראה, והסתובבה לסנייפ. ”קרושיו!” סנייפ התפתל בכאבים.

”זה מספיק, בלה.” אמר הדוקטור. בלטריקס הפסיקה. ”נו סנייפ, איך אתה מרגיש עכשיו? נכון שעכשיו כל כך כואב לך בכל הגוף שכבר לא אכפת לך מהעין?”

”כ- כ- כן דוקטור, תודה.” אמר סנייפ וברח אל מחוץ לחדר.

”מצוין.” אמר וולדמורט. ”הבא בתור!”

”מטופל- ק556” החריז הרמקול בקופת החולים. ”אל חדר מספר- 4- קומה- 4. אל דוקטור- לורד וולדמורט”.

רובאוס האגריד נכנס אל חדר מספר 4, והתיישב על הכיסא מול הדוקטור. הכיסא קרס.

”השמנת יתר”. אמר האגריד, עוד לפני שוולדמורט הספיק לשאול.

”המממ” אמר וולדמורט. ”ניסית דיאטה?”

”אני... לא ממש תומך של דיאטות אני.” השיב האגריד.

”הממממ... הו, יש לי טיפול שמתאים בדיוק למקרים מהסוג הזה! בלטריקס! טיפול השמנת היתר!”

בלטריקס לסטריינג’ יצאה שוב מהדלת הקטנה.

”כן דוקטור.” היא הסתובבה אל האגריד, וכיוונה את שרביטה אל ביטנו. ”סקטום סמפרה!”

כרסו של האגריד נפלה על הרצפה, ופתאום לא היה בעולם אדם חטוב ממנו.

”ת- ת- תודה דוקטור!” קרא האגריד, שהתקשה לעמוד על הברכיים, וברח משם.

”מצוין.” אמר וולדמורט. ”הבא בתור!”

”מטופל- ק557” החריז הרמקול בקופת החולים. ”אל חדר מספר- 4- קומה- 4. אל דוקטור- לורד וולדמורט”.

הארי נכנס אל חדר מספר 4, ולא התיישב על הכיסא מול הדוקטור, מכיוון שהכיסא היה שבור.

”או. זה יהיה כיף.” אמר הדוקטור. ”מה הבעיה?”

”פיסורה.” אמר הארי ביבשושיות.

וולדמורט חייך. ”כן, זה עומד להיות כיף. להוריד את המכנסיים בבקשה!”

אני מניח שיהיה חכם לצנזר את הסוף.

מי שלא יודע מה זה פיסורה שיבדוק בגוגל כי אני לא עומד להסביר את זה כאן.

מקווה שנהניתם!