זה היה עוד יום בהוגוורטס. סיריוס חרפ לו, כרגיל, בטח חולם על צ'יטוס דולפינים, דוריטוס כרישים, ושאר תופינים- עד שרמוס העיר אותו. די בגסות, יש לציין. "תתעורר, סיריוס!" הוא צעק לתוך אוזנו. "בפבפב" מלמל סיריוס לתוך הכרית שלו. הוא נרדם שוב. רמוס נאנח בייאוש. כמו כל בוקר. "רך-כף שוב ישן?" אמר ג'יימס בחוסר סבלנות תוך שהוא מדלג על רגל אחת כדי ללבוש את המכנסיים שלו. "חבל, הוא יפספס את ארוחת הבוקר!" סיריוס קפץ ישר מהמיטה ורץ למקלחת. ג'יימס גיחך. סיריוס חזר לאחר דקות ספורות, שיערו נוטף מים מהמקלחת. "קדימה, בואו לאכול!" הוא קרא. "שכחת את זנב תולע?" "אני מנסה לשכוח." ג'יימס משך בכתפיו. "אז בואו." הם ירדו במדרגות. "תגיד, מה עם מרי? לא הלך?" שאל רמוס את סיריוס בדאגה." "לא," הפטיר סיריוס. "תגידו, מה לדעתכם יש לארוחת בוקר?" הוא אמר. "אתה מתייחס לבנות יותר מדי בקליליות!" האשים רמוס את סיריוס. "כאילו- לא הלך? לא נורא." "איך אני אמור להתייחס?" תמה סיריוס. "לחזק את הקשר ביניכם, להביא לה מתנות, לא דייט אחד וגמרנו!" "אויש, נו, אתה צוחק? אין בת בהוגוורטס שלא תרצה לצאת איתי!" אמר סיריוס וניפח את חזהו. "חכה חכה, מתישהו אף אחת לא תרצה לצאת איתך. ואז נדבר." אמר רמוס בקדרות. "בסדר, בסדר." פטר סיריוס. "תראו, הגענו." הם נכנסו לאולם הגדול. "הי מרי!" אמר לה סיריוס. היא התעלמה. "טובבב. אז לא הי." "מה קורה, אווה?" הוא שאל את הבלונדינית היפה שישבה בשולחן רייבנקלו. שתיקה. "מוזר..." הוא מילמל. "הי, ליילה! חצאית יפה!" היא גם לא ענתה לו, אפילו לא זיכתה אותו במבט. רמוס הביט בו בניצחון. סיריוס התיישב לשולחן. "מוזר מאוד.." "בכלל לא מוזר," העירה לילי תוך שהיא חותכת את הסטייק שלה. "הבנות החליטו שעד שלא תתייחס אליהן יפה, הן לא ידברו איתך." "מה?!" קרא סיריוס. "את לא רצינית!" "ועוד איך רצינית. ואני יכולה להבין אותן." "אבל- אבל את בת! ואת מדברת איתי!" "זה שונה. אף פעם לא יצאתי איתך." "וגם לא תצאי איתו, נכון?" התחנן ג'יימס. היא הנהנה בבוז. "עוד לא ירדתי לכזה שפל רמה." "הי!" מחה סיריוס. "רואה?" אמר לו רמוס. "מגיע לך. זלזלת בהן. היו לך את כל הבנות בהוגוורטס. עכשיו לא נשארה לך אפילו אחת."
_____________________
המממממ בעריכת פרק זה עם ירידת שורות אז אין לי מושג למה זה מוריד אותן
|