המכתב שלא נקרא- פיקצר

הארי, ילד שלי,

אני לא יודעת עוד כמה זמן אני ואביך נישאר בחיים, עכשיו שהסכנה מרחפת מעל ראשינו, אז אני כותבת לך את המכתב הזה, ונותנת אותו לסיריוס, בתקווה שלעולם לא תאלץ לקרוא אותו.

הארי, ילד שלי, תמיד היית כל כך מקסים. מהרגע שפקחת את עינייך חייכת, ואתה כל כך דומה לג'יימס, אפילו בתור תינוק. אני יודעת שאם אתה קורא את המכתב הזה נגזרו עלייך שנים של סבל, בלעדיי ובלי אביך. אבל שתדע- שמה שלא ניסינו היה בשביל להגן עליך, וגם אם לא הצלחנו, אני תמיד תמיד אוהב אותך, כי אתה הילד שלי.

תמיד תזכור, הארי, שגם אם אנשים מתים, הם תמיד שם. אני נוטה לחשוב על זה כמו על עץ- האנשים החיים הם הגזע, הענפים והעלים, והמתים הם השורשים, אבל הם תמיד מחוברים אחד לשני. נכון שזה נחמד? זאת הגרסה המוזרה שלי לעניין הזה. תמיד תדע שאימא שלך הייתה מוזרה, אבל היא בכל זאת אימא שלך.

אני לא יודעת מה עוד לכתוב במכתב שאני לא רוצה שתקרא, הארי. אני פשוט רוצה שהדיו על הקלף הזה יתייבש, וזהו. כרגע עשיתי הפסקה קצרה כדי לראות שאתה ישן, ולהפתעתי גיליתי אותך ואת אבא שלך במיטה שלנו, ישנים. שני התינוקות שאני צריכה לגדל.

זהו הארי, סיימת לקרוא מכתב שלא רצה שיקראו אותו.

אבל אם קראת בכל זאת- אל תיכנס לתוך מרה שחורה. תדע שאימך אהבה אותך כל כך שהיא דאגה שתקבל ממנה מזכרת אחרונה.

באהבה עד אין סוף, תמיד, חיה או מתה,

אימא.

סיריוס- אני מבקשת ממך להעניק את המכתב הזה להארי, אם קורה משהו. אל תגיד מילה לג'יימס או לאף אחד אחר.

לילי.

המכתב מעולם לא נקרא על ידי הארי, מכיוון שסיריוס איבד אותו כאשר נסע באופנוע שלו מעל הים. ככל הנראה המכתב נפל מכיס מעילו וטבע. הדבר הטוב היחיד בעניין הזה, היא שמשאלתה של לילי התגשמה- הארי לא זכה לקרוא את מכתבה האחרון. 

חשבתי על זה ממש שנייה לפני שנרדמתי, ואז קפצתי והתחלתי לכתוב

תגובות בבקשה =]]