"לילי, את שונאת אותי?"
זה היה אחד הערבים בחדר המועדון של גריפינדור בשנה השביעית שלהם.
לילי הרימה אל ג'יימס את מבטה.
"לא."
"אז את אוהבת אותי!" הוא צהל.
"בחלומות הלילה, פוטר." היא ענתה בקרירות.
"לפי הקור שבקולה נשמע שהיא דווקא כן שונאת אותו."
לחש רמוס והוא, פיטר וסיריוס פרצו בהתקף ציחקוקים.
ג'יימס התעלם.
"את צודקת, אני תמיד חולם עלייך," הוא אמר.
"תעשה שיעורים, פוטר. לעזאזל איתך."
"לעזאל איתי? הו, לילי! אל תדאגי, אני אהיה מוכן לבלות איתך בכל מקום, אפילו בעזאזל."
לילי שרקה בכעס.
"אם אתה לא סותם, אני אעוף מכאן ואי הכנת שיעורי הבית שלי יהיו באשמתך!"
הוא צחק.
"בסדר, בסדר. מה את מתרגזת." הוא חזר לשבת בשולחן עעם חברייו.
מארלין ישבה עם סיריוס בספה כשהוא מחבק את כתפה.
"הי, זוג דביקים." ג'יימס התיישב בינה לביינו. "מה קורה בכוכב הדביק?"
"כולם ישנים. ואתה יודע על מה הם חולמים, קרניים? שתעוף להם מהעיניים." סיריוס אמר.
"טוב, אני רואה שאני לא רצוי פה. להית'! אני הולך לישון!"
ג'יימס קרא בכעס ונעלם במדרגות שמובילות לחדרי הבניחם.
"סוף סוף", סיריוס ומארלין אמרו ביחד וחייכו.
"אוי, העלבתי את פוטי." הם שמעו את לילי אומרת ללא שום רגש בקולה וציחקקו.
"טוב ניראלי שגם אני אפרוש למיטה." סיריוס הודיע וקם, מנשק את מארלין.
"לילה טוב, בובה."
"לילה טוב."
|