גיבור מלחמה

השמיים הכחולים גרמו לו לחשוב שהוא לבד בעולם.

כאילו אין מלחמה, אין מוות, שפשוט הכל חלום, שהוא יתעורר, אולי הוא עדיין יהיה בן 16, אבל לא אותו דבר, שמח וחברותי. לא עצוב ודיכאוני. 

שרוצה להיות, מוקף חברים.

אבל החיים זה לא מה שהוא תיכנן, הוריו מתו שהוא היה בן 5. לא היה לו אחים או אחיות, והא הלך לבית יתומים, כולם שנאו אותו כי הוא היה מוזר. וכשהאגריד אמר לו שהוא קוסם, הוא קיבל את זה בהבנה מלאה, בסך הכל, הוא הלך להוגוורסט בגיל 10, כי הוא היה חזק,. 

חזק מידי.

אם משהו היה גורם לו להתעצבן, משהו היה נשבר כמעט מייד.

וחוץ מזה, היה לו דו אישיות.

בכללי הוא נראה כמו ילד חנון, עם משקפיים ושיער חום קצוץ, עיינים כחולות אפורות, נמוך וביישן.

אבל כשהוא משתנה... הוא ניהיה גבוה, חזק, יפה תואר, מלא ביטחון.

השיער החום הקצוץ שלו הופך לשיער ג'ינג'י מתולתל, העיינים שלו הופכות להיות אפורות - ירוקות, והוא ניהיה גבוה, ככה זה כשהו א כועס או עצוב, יש אנשים מיוחדים,

יש כאלה.

שלא שמים עליהם,

אבל כשרואים אותםם בדמות אחרת- מתחילים להעריך.

הוא הרגיש יד חמימה על כתפו וראה את לני, חברתו הטובה. היא סימנה לו לבוא איתה.

גם לני הייתה מיוחדת, היא הייתה אילמת. אבל הוא קרא אותה בלי בעיה, הם נועדו להיות חברים.

הוא רץ איתה במדשאות, מנסים להתעלם מכל הרעש והצעקות של הקרב. יד ביד הם רצו, רצו לכל מקום אפשרי.

הם השקיפו על וגוורסט הנלחמת מראש עץ גבוה, שיגרו קללות וניסו לפגוע בכל אוכל מוות שראו.

עד שסילון האור הירוק פגע בלני,

והיא נפלה על בירכיו, עייניה פעורות ועורה קר כקרח.

הוא תפס את ידה.

לא היה שם דופק.

הוא לא האמין שקרה הנורא מכל.

הוא החזיק את ידה של לני ונהפך לילד החזק ההוא.

הוא צעק בזעם קללות על אוכל המוות שהרג את לני.

עד שמישהו מלמטה שלח איליו קללה מלמטה.

והוא ידע שהוא מת, הכל החשיך. 

הדבר האחרון שהרגיש זה היה ידה של לני.

הדבר האחרון שראה זה את העץ הקורס.

הדבר האחרון שחשב זה שהם ניצחו אותם, לא משנה מה. 

והוא הולך לראות את הוריו ואת לני.

ועוד חברים שמתו בקרב.

וזה היה הסוף של ילד מיוחד.

והוא מת שהוא חצי ג'ינג'י, חצי חום.

חצי ירוק, חצי כחול.

חצי גבוה, חצי נמוך.

כי הוא היה דו אישיות.

והוא אהב את זה, כי הדבר שהוא רצה להיות התגשם.

הוא ניהיה גיבור מלחמה.

תגובותתתתתתתתת