בלאגן אצל האלפים

תודה לקיפוסטרית בנשמה, הבטאית!!

"מה נעשה היום?” שאלה סופי.

זה היה בזמן החופש הגדול (סופי הייתה בשוק כשגילתה שגם לאלפים יש דבר כזה), והיה כל כך משעמם. היא, קיף, פיץ, ביאנה, טאם ולין שכבו על הדשא במרעה בהייבנפילד.

בדיוק כשקיף התחיל לשיר את “ים הגולונים שמסביב” הגיע אולדן. הוא היה נראה תשוש, ובגדיו היו קרועים ומוכתמים.

“אבא!” צעק פיץ ורץ אליו. הוא תמך בו, שלא יפול. אולדן הצטלל מיד.

“איפה דקס?” אמר בקול מעט חלוש.

“דקס בבית. כשהתקשרתי אליו הוא אמר שהוא צריך לעבוד על משהו,” הסבירה סופי.

“תתקשרי אליו!” פקד אולדן.

סופי הוציאה את המקשר שלה. היא קירבה אותו לשפתיה. “דקס דיזני,” לחשה. על המקשר הופיעו שלוש מילים. שלוש מילים מבעיתות.

לא ניתן לאיתור.

"מה זאת אומרת לא ניתן לאיתור??” זעקה סופי.

"כן, מה זה אומר???” דרשה ביאנה.

“וואווווו, פוסטר, תירגעי דחוף. הוא בטח מתקן משהו אצלו או לא יודע מה,” אמר קיף.

“אני לא חושב שזה זה,” לחש אולדן חלושות והתמוטט. פיץ התכופף אליו בפאניקה.

“שמישהו יקרא לאלווין,” אמר טאם.

“אין בעיה,” ענתה לין.

סופי עצמה את עיניה. “מישהו הבין מה קורה כאן??” היא שאלה.

“אף אחד! מה קרה לאבא? ואיפה דקס?” שאלה ביאנה בעוד שלין לוחשת משהו למקשר שלה. דקה לאחר מכן הופיעו בדשא גריידי, אדליין, אלווין, דלה, וכל שומרי הראש.

“אמא!” זעקה ביאנה בעוד אימה ניגשת לחבק אותה.

“מה קרה כאן?” שאל סנדור.

“זה לא משנה! אלווין, תטפל באולדן. סופי ופיץ, אתם חושבים שתוכלו לחפש במוחו של אולדן מה קרה? ומישהו צריך להתקשר לקסלר וג’ולין לראות אם הם יודעים מה קרה עם דקס,” הורה גריידי בקול סמכותי.

“את חושבת שאת יכולה?” שאל פיץ כשהוא מושיט את ידו אל סופי.

סופי החזירה לו מבט נחוש. בהחלט! שידרה לו והם צללו ביחד למוחו של אולדן. הכל היה חד ודוקר סופי לא הצליחה לזוז. היא הרגישה לכודה עד שצרחה ופקחה את עיניה. היא פקחה אותם וראתה את פיץ נופל על הרצפה צורח.

“מ- מ- מה קרה?” גימגמה סופי.

“אני לא יודע! רגע אחד עשיתם את כל הפיצופי שלכם ורגע אחר פיץ נופל צורח ואת רועדת כולך,” ענה לה קיף.

“את יודעת מה זה היה, סופי?” שאלה אדליין תוך שהיא מניחה יד על כתפיה.

“אני לא-” התחילה סופי לומר עד שפלאשבק הבזיק במוחה “לא!” היא לחשה.

“מה קרה?” שאלה דלה.

“הייתי במצב הזה פעם-” לחשה סופי.

“...כשהמוח של אבא נשבר,” השלים אותה פיץ בקדרות.

“כן,” לחשה סופי.

“רגע, כלום לא הגיוני כאן! מישהו הבין מה קורה?” שאל אלווין. “

אני הבנתי,” נשמע קול קר מאחוריהם, סופי הסתובבה וראתה דמות עטויה גלימה שחורה עם עין המצמררת על הגלימה…

		הפרק הבא