האהבה הגדולה

ויתור זכויות:אני לא מתכוונת להרוויח כסף מפיק זה וכל הזכויות שמורות ל-ג.ק.רולינג
תודות:לבטאית המקסימה שלי hyacoue  

תקופה:שנה שביעית של הקונדסאים ולילי 

"פוטר! אני ארצח אותך! איפה אתה לעזאזל?! אתה כל כך מת פוטר!" צרחתי כשאני יורדת במורד המדרגות מחדרי שבמעונות גריפינדור, כשכל גופי רטוב הודות לתעלול של פוטר המסריח, ועל פני מבט מופרע, שהיה גורם לאתם יודעים מי להתחבא מאחורי אמא.
"מה קרה אוואנס? לא מרוצה מהמקלחת?" ,שאל פוטר ברוב חוצפתו.
"נחש...ממש לא! פוטר אתה הולך למות! אקספליארמוס!" צרחתי, והוא עף אל עבר הכורסאות שליד האח ונחבט בראשו. חזרתי בסערה לחדרי, והתחלתי להתלבש ולהתארגן לארוחת בוקר מאוחרת של יום שבת.
כשהגעתי לארוחה והתיישבתי ליד לוסי, אמילי וסופי, שותפותי לחדר, והן ישר קפצו עלי בשאלות:
"למה עשית את זה? זה ג'ימס פוטר! הילד הכי שווה בשכבה!" אמרה אמילי.
"פוטר?!" התפלצתי. "שווה?! מה עובר עליך אמילי? הוא פשוט הילד הכי גועלי שאני מכירה!". "אבל תודי שהוא חתיך." אמרה לי לוסי בקול המיוחד שלה, שגורם לאנשים לומר את האמת,אין לי מושג איך היא עושה את זה...
"טוב, אממ... כן. כלומר אממ.. קצת, את יודעת.." גמגמתי.
"הופה! לילי מגמגמת כשמתחילים לדבר על ג'ימס!" צעקה אמילי אל כל האולם. מזל שהיה כזה רועש ואף אחד לא שמע.

הגיע השיעור הנורא; השיעור שבו אני לומדת עם בלק, רמוס וכמובן, פוטר. שיעור הכשפומטיקה. רק אנחנו התקבלנו אליו. פוטר התיישב מאחור יחד עם בלק ורמוס (הוא לפחות נחמד) כמו תמיד, ואני התיישבתי מקדימה יחד עם מישל בראון מרייבינקלו. השיעור עבר בשקט. בסוף השיעור שמעתי את פוטר אמר לחברים שלו משהו כמו: "אל תחכו לי אני כבר אבוא".
הם הלכו לאכול ארוחת צהריים צוחקים ומדברים.
פוטר ניגש אלי, תפס אותי בידיו וגרר אותי לכיוון ארון המטאטאים. ניסיתי להתנגד, אך הוא היה חזק ממני. התחלתי להילחץ. המחשבות התרוצצו בתוכי. מה הוא מתכוון לעשות? הוא רוצה לנקום בי על מה שעשיתי לו? זה לא היה עד כדי כך נורא, נכון? ומה אם זה לא זה? הגענו לארון המטאטאים. פוטר דחף אותי פנימה וסגר את הדלת אחריו. העלטה עטפה אותי. אימצתי את עייני אך לא ראיתי דבר. נעשיתי מודעת לגופו, ולכף ידו החמה על פי. הוא גרר אותי בעדינות והצמיד אותי לקיר הסמוך. יכולתי להרגיש את הבל נשימותיו על פני. הוא הוריד את ידו מפי והצמיד אותה לכתפי השנייה, מרתק את גופי אל הקיר. פתאום,הרגשתי את שפתיו, החמות, נצמדות אל שפתי. יכולתי להרגיש איך ההיסוס שלו הופך לביטחון. אף על פי שאני לא אגיד לו את זה לעולם, הוא נישק ממש טוב וגרם לי להיות מוקסמת מין התחושה של שפתיו לנגד שפתיו. הוא הוריד את ידו מכתפי והחל מלטף את שערי ברכות. אבל בכל טוב יש סוף ונזכרתי שזה פוטר ודחפתי אותו מעליי.
"פוטר! איך אתה מעז לגעת בי?! אתה משוגע?!" צעקתי עליו. רצתי לכיוון הדלת ויצאתי. פוטר צעק אחרי:"אוואנס! חכי,זה לא היה כדי לפגוע בך!" אך התעלמתי. רצתי לחדר המועדון. פחדתי שהוא ירוץ אחרי. אין לי סיכוי נגד פוטר בריצה. להפתעתי הוא לא עשה זאת. הגעתי לחדר המועדון מתנשפת. "סיסמה" ביקשה האישה השמנה "אוף,לא..." התנשמתי "צפרדעי שוקולד" פלטתי את הסיסמה. האישה השמנה זזה וחשפה את הכניסה למועדון. צנחתי על הספה הקרובה. תלמידי שנה ראשונה מבוהלים הגניבו לעברי מבטים, אבל התעלמתי מהם.הייתי נסערת מין המקרה איך הוא העז? אבל בכל זאת,זה היה רגע כל כך יפה...
בום!
קפצתי ממקומי. קול הנפץ נשמע מהחדר שלי. עליתי אליו במהירות ונכנסתי פנימה. המחזה היה מחריד.

		הפרק הבא