ויתור זכויות לג’יי קיי רולינג.
--‐-----------------------------------
ריטה סקיטר, כתבת בלונדינית צעירה ויפהפייה, מראיינת את רון וויזלי, בוגד דם עני.
שלום רון, מה שלומך היום? איך אתה מעביר את זמנך?
שאלתי בנימה עניינית.
”הבוקר העברתי את זמני במחשבה על איך לעזור לבני מוגלגים להימלט מהרדיפה שהם חווים על ידי טהורי דם.” דמעה זולגת על לחיו. ”אבל בינינו, אני יודע שהם לא באמת שווים לנו, טהורי הדם.”
באמת? אלו הן חדשות מרעישות, אתה לא באמת חושב שהם שווים לנו?
”אני יודע, אפילו אני מתבייש בזה, אבל אמת זו אמת.”
טוב, מר וויזלי, אז אולי תספר לנו איך אתה מונע את רדיפת בני המוגלגים, כפי שאתה קורא להם?
”זה בסדר, את יכולה לקרוא להם בוצדמים, אם זה יותר נוח לך. וכעת אני עוד לא ממש תרמתי למאבק ברדיפת הבוצדמים. הרי כפי שאת יודעת, אני לא באמת כל כך מחבב אותם.”
אז למה, מר וויזלי, אתה יוצא אם אחת כזאת בעצמך?
”מה לעשות, בחיים יש פשרות.”
טוב, זהו להיום, מר וויזלי, אתה יכול ללכת.
”אבל אני נהנה איתך!” הוא אומר ועיניו נוצצות.
אני בכל זאת חושבת שכדאי שתלך, למרות שאתה מחמיא לי.
”טוב, נתראה מחר!”
אנחנו לא ניפגש מחר, מר וויזלי, אבל אולי ניפגש במועד אחר.
וזהו סוף הכתבה להיום, אז ניפגש מחר, עם ראיון מאיר עיניים נוסף.
תודה לכם!
|