הוא צפה בפיץ מלטף את לחייה של סופי לפני שהלך וכולו בער, בקינאה,
במבוכה, בכעס, אבל הנורא ביותר היה העצב, יגון קודר שממש כאב, הוא
התפלל שהם לא יתנשקו לו מול הפנים או שהוא יברח, הוא רק ביקש קצת
אהבה, שמישהו יחבק אותו, יגיד לו שהוא חשוב לו, שיאהב אותו, הוא חשב
שסופי המתאימה לו, הוא חשב שהיא צריכה לאהוב אותו. ולא הוא אותה, הוא
חשב שהיא אוהבת אותו אבל מסתירה, בלילות הוא היה חולם על העיינים
החומות המיוחדות האלה, ואז פיץ היה בא ונותן יד לסופי- והיא מסמיקה, וכל
האשליה מתנפצת בפנים, לפעמים הוא רצה פשוט לבכות בכרית שלו
ולחכות שכולם ימותו פשוט, שלא יהיה נסתרים, שלא יהיה אמא שלו, שלא
יהיה אבא שלו, שלא יהיה פוקספייר, רק הוא וסופי, אבל מה הוא יכול לעשות?
היא מאוהבת בפיץ ופיץ בה, הוא רק רצה להגיד לה שלוש מילים" אני אוהב
אותך " פשוט וזהו, שהיא תגיד לו שהיא גם אוהבת אותו, אבל זה לא קורה,
המון זמן הוא מנסה לומר לה את זה, אבל כל פעם משהו אחר מפריע, הוא
רצה לפעמים לקחת את פיץ ולשים אותו בצד איפה שהוא, ואז סופי תיהיה
שלו לנצח, אפילו רו הסכימה איתו, אבל סופי לא שמה לב.
שהוא אוהב אותה.
שהוא מנסה להגיד לה.
אבל הוא יודע מה היא מרגישה בקשר איליו רק חביבות של ידידים- חברים.
לא מעבר לזה.
הוא ביקש דבר אחד.
אהבה.
וגם את זה הוא לא קיבל.
|