לא מאחרים לדייט!

ויתור זכויות לג’יי קיי רולינג.

הארי הסתכל בשעונו, השעה הייתה 18:40. הוא יאחר לדייט עם ג’יני.

הוא דמיין את עצמו מגיע באיחור לביתה.

או שהיא תטיל עליו את הקללה הממיתה, או או שהיא תיפרד ממנו.

הוא ממש חשש שזו תהיה האפשרות השנייה.

הוא ניסה להתארגן ממש מהר אבל הוא ידע שהוא שלא יספיק.

הוא התחיל להתארגן יותר לאט.

לא תהיה לו ברירה.

הוא יאלץ להשתמש במחולל הזמן שלו.

בזמן האחרון הוא ממש התמכר למחולל הזמן הזה.

תמיד כשאיחר, אפילו במעט, הוא השתמש בו. הוא אפילו כבר ראה כמה פעמים את עצמו העתידי ולמד לא להתייחס לזה אם הוא רואה את עצמו חולף לידו ברחוב, לדוגמה.

השעה כבר הייתה רבע לשבע כשסיים להתכונן.

הוא הניח את מחולל הזמן בידו, ועמד להעביר אותו לשעה הנכונה - אלא שפתאום הוא התחיל להסתובב כמו משוגע. הארי שמט אותו באיחור של שנייה, וחזר בזמן לתקופה שאפילו הוא לא ידע מתי היא בדיוק.

מחולל הזמן כבר היה בדרך לרצפה, כי הארי ניסה לעזוב אותו כדי לא לנסוע איתו בזמן.

עכשיו הוא הסתכל עליו בחוסר אונים כאשר נפל על הרצפה והתנפץ לאלף רסיסים.

הארי התיישב על ספסל שהיה לידו.

הוא צריך לחשוב.

קודם כול, איזו שנה עכשיו? הוא הסתכל מסביב.

הוא היה בתקופה עתיקה כלשהי. אולי ימי הביניים? הוא לא יכול סתם ללכת ולשאול.

כרכרה חלפה על הכביש.

”כן, כנראה מתישהו בימי הביניים.” חשב לעצמו הארי.

בצד הדרך הוא ראה חנות, ”חנות הנפחות של אדוארד - מוצרים לבית. מאז 1321.”

טוב, זה לפחות נתן לו מושג קלוש לגבי התקופה.

מתוכה יצא גבר שרירי שנראה בערך בן 60, שהחזיק פטיש מתכת גדול.

”היי, אתה!” קרא האיש, ”אתה נראה לי מובטל! אני צריך עזרה שם בנפחיה! אכפת לך לבוא לעזור לי שם? אני אשלם לך!”

הארי רצה לענות בשלילה, אך אז חשב שאולי זה יכול לתת לו מושג לגבי התקופה.

”וחוץ מזה, זה יכול להיות משעשע.” חשב הארי לעצמו.

”אין בעיה!” קרא הארי, ”אני בא!”

הוא הגיע אל האיש.

האיש הושיט לו את ידו ללחיצה. ”אדוארד.” הוא אמר.

”הארי.” אמר הארי ולחץ את ידו.

הארי נכנס עם אדוארד לנפחייה.

”תראה,” אמר אדוארד, ”אני אראה לך עכשיו איך להתיך מוט ברזל. צריך להכניס את מוט המתכת לכבשן ככה.” הוא הדגים. ”ואז להוציא אותו לתת לו מכה עם הפטיש מהכיוון הזה, הנה, ככה.” הוא הדגים את המכה.”הנה, עכשיו תנסה אתה.” הוא נתן להארי מוט ברזל נוסף.

הארי הכניס את מוט הברזל לכבשן, כפי שהורה לו אדוארד, ואז הוציא אותו. אך כשהנחית את הפטיש על מוט הברזל, שלח אדוארד את ידו ודחף את ידו של הארי ממסלולה.

הפטיש פיספס את מוט הברזל ופגע במקום זה ברגלו של הארי.

הארי נפל על הרצפה וצעק בכאב. ”למה עשית את זה?!” הוא צעק על אדוארד.

אדוארד צחק ושלף שרביט. ”אתה קוסם?!” הזדעק הארי.

”זה לא מדויק להגיד את זה ככה.” אמר אדוארד וצחק. להארי לא היה מה לעשות. שרביטו נשאר רחוק מאוד בעתיד.

הוא ניסה לקום. ”קרושיו!” קרא אדוארד. הארי נפל שוב על הרצפה, מתפתל בכאבים. פתאום ראה את שרביטו של אדוארד. השרביט נראה לו מוכר, אבל הוא לא זכר מאיפה. ”מי אתה?!” צעק.

אדוארד צחק והפנה את שרביטו מהארי אל פניו שלו, ומלמל לחש.

פניו החלו להשתנות, כאילו העור מתקלף מהם.

ופתאום מולו עמדה ג’יני.

החברה שלו.

”תבטיח לי שלא תאחר יותר לדייט!” אמרה ג’יני.

הארי לא ידע אם לצחוק או לבכות. ”אני מבטיח.” הוא אמר, והתכוון לכך.

ויחד הם חזרו לתקופתם.

-----------------------------------------

מוסר ההשכל, ילדים יקרים, אף פעם לא מאחרים לדייט!