הארי פוטר בקליפת אגוז

ניסוי מדעי?

ניסוי מדעי!! כן, אז הדולפין המטורף שלכם החליט שהוא הולך לנסות לאתגר את עצמו טיפה. אני הולך לנסות לדחוס את כל העלילה של הארי פוטר לתוך פאנפיק אחד, ועל הדרך לנסות להכניס כמה שיותר עובדות רנדומליות שבכלל לא כאלה חשובות לעלילה של הסדרה. האם זה הדבר הכי מטומטם שאי פעם כתבתי? ללא ספק.

"הוא כל כך קטן וחסר ישע," האגריד התייפח, והשלושה עמדו מבלי להתיק את עיניהם מהפרצוף העגול שהציץ בין קפלי השמיכה.

"טוב, הוא קוסם הארי, יאללה הוגוורטס!" האגריד הרים את הארי בן השנתיים ובבעיטה אימתנית העיף את התינוק מעל בקתה נטושה באמצע ים סוער והישר אל שערי בית הספר לכישוף ולקוסמות.

הארי כבר היה בן 11 כשהוא נחת אבל הוא כבר ידע כל כך הרבה.

הוא ידע לדוגמה שאבן החכמים נמצאת בכיס שלו.

"היא בכיס שלי," הכריז הארי, ולי ג'ורדן קיריין את פעולותיו בדרמטיות. הארי שלף את האבן ואיפשהו בקהל בחור מטורבן התפורר.

"500 נקודות יורדות לגריפינדור," ירה סנייפ, מצקצק בלשונו. "לא מאדים מורים בשמירה שלי."

"לאדות מורה זה פשע!" יללה הרמיוני, ואז חזרה להיות מאובנת או תקועה כחצי חתולה או אנערף.

"כעת, אם יורשה לי, כדאי שנמשיך במצגת," סנייפ לחץ על השלט של המזגן ומצגת הפאוור פוינט התקדמה לשקופית הבאה, שכותרתה הכריזה "הורקרוקסים".

"כפי שפוטר ודאי יודע, עד סוף השנה עליו לצוד את כל שבעת ההורקרוקסים," המשיך סנייפ, ולחץ שנית על השלט.

כעת המסך ריצד והופיעו בהן זוג כדורי טניס זוהרים ומבוהלים.

"אם הארי פוטר ימשוך ימשיך להיות בהוגוורטס הוא ייקלע לצרות צרורים!" צייץ היצור, וסנייפ נאלץ לכבות את המצגת.

איפשהו בפינת הכיתה הארי שמע את פרופסור אמברידג' משתעלת בחדוות ניצחון, ופרופסור טרלוני התאדתה בנונשאלנטיות.

את הארי אישית זה עיצבן, אז הוא זימן אליה קנטאורים.

"אציו קנטאורים," זימן הארי. הקנטאורים רמסו את אמברידג' ואת שרשרת הסלית'רין שהיא ענדה.

אבן המה שמו גם הייתה הורקרוקס. עכשיו חסרים רק עוד איזה חמישה.

"מצאתי יומן סודי של איזה ילד חתיך מלפני חמישים שנה," אמרה ג'יני ועיפעפה בעיניה.

הארי לא ידע איך להגיב. המפלצת ששוכנת בתוכו תפסה פיקוד ועזרה לקרוע את היומן לגזרים.

"אתה כזה רומנטי, הארי," אמרה ג'יני והלכה להתמזמז עם דין קורנר או מייקל תומאס.

השיעור תם, והתחיל שיעור ציור. הארי צייר את הצרות שלו.

הוא היה צריך לבקש דף חדש יותר משבע פעמים. הארי הביט בילד שעבד במרץ לידו.

זה היה דמבלדור, שקישקש על הברך שלו את המפה של התחתית של לונדון.

"אני אפילו לא אשאל," אמר הארי. והוא אכן לא שאל. 

הוא גם לא שאל למה היד של דמבלדור חרוכה, אבל הוא כן ידע שהורקרוקס נוסף הושמד.

"אני לא חושב שאתה ביזבוז זמן," אמר דמבלדור, שבעצם מת ועכשיו היה דאדלי, שתקע סוכריית רחף בגרון והתפוצץ לפני שהארי הבין את סדר ההתרחשויות. ביי דאדלי!

הרמיוני גררה אותו באותה שנה לעוד אחת מההרפתקאות שלה להשלמת המשימות שהארי היה אמור לעשות.

הם הרגו איזה נחש תרנגולת, ניצחו בטורניר שלא סגור על החוקים שלו והסגירו את סולן השדים משחת.

"עכשיו את יכולה לתת לי קצת?" אמר הארי, והשלושה אכלו גלידה חוץ מהג'ינג'י שאני לא זוכר את השם שלו.

אחרי הגלידה הם היו צריכים להתלבט מה לעשות, כי גורל העולם היה תלוי בהם וגם הם סתם היו משועממים.

הארי הציע לדבר עם המשוגע שמכין עיתונים הפוכים, רון הציע לצוד עוד איזה נחש והרמיוני נישקה את רון והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה, תוך כדי שוולדמורט מתפורר ברקע בגלל הכוח של האהבה.

"הארי, אתה לא מפסיק למלמל שטויות בכתב מראה," אמר רון.

"הממ?" הארי התהפך במיטת האפיריון ובהה בחברו המנומש. "אוי ואבוי. נראה לי שחלמתי את כל החיים שלי בשתי דקות."

"פסיכי," ענה רון. "לילה טוב," והארי, גם אחרי שהסית את הכילה הצליח לשמוע את רון ממלמל לעצמו: "הבן אדם החליק על השכל."

אני לא מצטער על מה שכתבתי. זאת יצירת אומנות שנשגבת מההבנה שלכם. 

אה כן הפאנפיק דורג מ-PG כי... טוב, אני לא צריך להסביר אפילו.