האנימורפס פורשים

ויתור זכויות לק.א. אפלגייט, ולממציא הדוקים - יוני דוקים. 
בנוסף, השתמשתי בדיבור מחשבה בקו נטוי, מכיוון שהסימנים <> עושים בעיות מטעמי html.

"הזזת."
"לא, אני לא."
"מרקו, זה זז לך בבירור!"
"זה לא! ג'ייק, תגיד לה – אתה ראית בעצמך!"
"אממ... לא התרכזתי כל כך. אופסי."

קוראים לי ג'ייק.
והרעיון לבלות את אחר הצהריים במרתון דוקים לא היה שלי.
אני לא בטוח של מי זה היה בדיוק, אבל בשלב כלשהו באותו יום קרה הדבר והתאספנו כולנו באסם של קאסי. ואחד מאיתנו הביא קופסה של דוקים.
"קאסי. את ראית את זה זז נכון?" רייצ'ל תפסה את קאסי בשרוול בתחנון.
רייצ'ל וקאסי הן הפכים גמורים, ומסיבה כלשהי הגורל החליט שהן יהיו החברות הכי טובות. אני בעצמי עוד לא פיענחתי איך זה קרה.
"זאת הייתה חתיכת קש, לא דוק," פסקה קאסי, וגירדה בראשה במבוכה. "אולי היה עדיף לטאטא פה לפני שהתחלנו לשחק.
מרקו פלט אנחת רווחה.
"הדבר הזה לא יעבוד בלי מישהו ישגיח לראות מתי כל אחד נפסל," הוא אמר.
מישהו קרא לי? שמעתי מעליי משק כנפיים קולני, וכשזקפתי את ראשי מבטי פגש את מבטו החודר של נץ אדום זנב.
טוביאס הוא האנימורף שהקריב הכי הרבה במלחמה נגד היירקים. הוא וויתר על הגוף המקורי שלו כדי לשמור על הקלף היחיד שלנו נגד ויסר שלוש – אנונימיות. טוביאס הוא מה שנקרא נות'ליט. מישהו שנשאר בגוף של חיה אחרת יותר משעתיים.
"טוביאס! באת בדיוק בזמן!" קראה רייצ'ל. "ככה מרקו לא יוכל לרמות יותר, לא שהוא הצליח עד עכשיו בהשגחה שלי."
כן, עם ראייה כמו של נץ אדום זנב אני סבור שיהיה לו קל מאוד לשים לב לפרטים כאלה, ציין אקס.
אקס הוא החייזר היחיד בחבורה שלנו. אחיו הגדול, אלפנגור, הוא שנתן לנו את הכוח להשתנות כשהוא ביצע נחיתת אונס באתר בנייה הנטוש שעברנו בו ערב אחד.
אחרי שהסברנו לו איך משחקים דוקים, הוא הסכים להשתתף, בתנאי שהוא יוכל להשתמש בידיים האנדלטיות שלו שאליהן הוא הרבה יותר רגיל.
לתצפת על המשחק? קראתם לציפור הנכונה. תור מי עכשיו?
"נראה לי שאני," אמרתי, חופן את ערימת הדוקים בין שתי ידיי.
הנחתי לצרור המקלות להתפזר ובחנתי את המצב.
זה יהיה קל, יש שם כמה דוקים שהתפזרו מספיק כדי שאני אוכל ל-
זז, אמר טוביאס.
היד שלי הייתה מונחת קפואה על הדוק הבודד.
"איך זז," אמרתי במחאה. "הדוק הכי קרוב במרחק ארבעה סנטימטרים."
הזרת שלך נגעה בו קצת. רוצה להתווכח עם הראייה שלי?
לא ממש הייתי במצב רוח להתווכח עם נץ.
"בסדר," רטנתי, מניח לרייצ'ל המחויכת לאסוף במקומי את הדוקים.
רייצ'ל פיזרה את הדוקים. רובם היו מרוכזים באופן מסוכן, אבל זיהיתי אחד שהיה אפשר לשלוף משם. רייצ'ל גם זיהתה, וקירבה את היד שלה לקחת את ה-
זז לך, שוב טוביאס.
רייצ'ל בהתה בחברה ממקומו בקורות האסם.
"לא נגעתי עדיין בכלום," אמרה בחוסר אמון.
את כן. אני לא מבין אפילו איך פיספסתם את זה, המשיך טוביאס בקוצר רוח. אתם רוצים שאני אשגיח או לא?
"רוצים," נשפה רייצ'ל ברוגז.
תורה של קאסי הגיע. הניסיון של קאסי עם טיפול בחיות פצועות נתן לה כישרון מדויק להפליא, כמו שהיא הוכיחה בסיבובים הקודמים, אז הייתי די בטוח שגם הפעם היא תצליח להוכיח ש-
זז.
כן, למרות האצבעות המרובות, ידיים של אנדליט ידועות כעדינות מאוד, אז תיארתי לעצמי ש-
זז.
עד סיבוב הדוקים השני כבר היה אפשר לראות שרק טוביאס נהנה מהמשחק. ברוב המקרים אף אחד מאיתנו (כולל את אקס, חמוש בארבע העיניים שלו) לא ראה את הדוקים זזים, ובכל זאת טוביאס התעקש שהייתה פסילה.
בניסיון השלישי של רייצ'ל, לשמע דיבור המחשבה של טוביאס היא בעטה באוסף מקלות הדוקים בתסכול.
"אוקיי, מספיק עם זה," היא רשפה. "טוביאס, רוצה להחליף אותנו בלהרים מקלות של דוקים עם הטפרים המגודלים שלך?"
אוקיי, יש בזה משהו, אמר טוביאס בכניעה. אולי אנהג במעט יותר רחמים. עיני הנץ שלי הרבה יותר מדי רגישות למשחק הזה.
"כן, זה נשמע הגיוני," אמרה קאסי. "העיניים שלך חדות מספיק כדי להבחין בתנודות הקלות ביותר, ובטח ממרחק כזה. יהיה נחמד רק אם הפעם תנסה להעיר רק כשזז לנו דוק בצורה שעין בלתי מזוינת יכולה להבחין בה?"
כן, זה אפשרי, אמר טוביאס, נבוך.
גם אחרי שהשיפוט המוגזם של טוביאס התמתן, המשחק לא בדיוק נהיה קל מדי.
קאסי ואקס כאמור ניחנו בכושר טבעי לדיוק הדרוש לדוקים, אבל לי ולמרקו ורייצ'ל היה קצת יותר קשה.
"זה לא הוגן, אקס," אמר מרקו. "יש לך יתרון עלינו בגלל הגוף שלך."
"ומה עוצר אותך מלהשתנות לגוף אחר?" הערתי.
אני לא חושב שנמצא משהו נגד זה בספר החוקים של דוקים, אמר טוביאס.
"אווווו אז אני אוכל להשתנות נגיד לגורילה? גורילה היא חיה ממש עדינה!"
רייצ'ל השמיעה שאגת צחוק שגרמה לי להסתובב כדי לברר שהיא לא בגוף הדוב שלה במקרה.
"נראה אותך מזיז דוק אחד עם אצבעות סלאמי כמו של גורילה."
"אה נכון," מילמל מרקו במבוכה.
אקס חזר לתור שלו, מושיט את ידו אל דוק בראש ערימה, וממקד את ארבעת עיניו על המטרה שלו. עד עכשיו הוא כבר השיג חצי מהדוקים כבר, ככה שהניצחון בכל מקרה היה בידיים שלו – במלוא מובן המילה.
"היי קאסי, את יודעת איפה שמתי את התחבושות ל-"
ראשו של אבא של קאסי הציץ מפתח האסם.
הצבע אזל מפניו תוך שנייה.
"א-אני," הוא צייץ. "אני אשאל את אמא שלך," והוא הסתלק משם.
החלפתי מבטים עם קאסי.
"אתה באמת דואג, ג'ייק?" אמר רייצ'ל בגיחוך. "ברגע שהוא יחשוב על להגיד 'ראיתי את הבת שלי משחקת דוקים עם חייזר' הוא יקלוט כמה שזה נשמע מגוחך ויסתום את הפה. וחוץ מזה, ארק פה!"
אל החווה נכנס נער בעל חזות נורמלית.
לאדם הרגיל ארק קינג נראה כמו תיכוניסט שגרתי כמו כל אחד מאיתנו. אבל אנו האנימורפס יודעים על הזהות האמיתית שלו. ארק הוא אחד מבין מעטים מסוגו, שנוצר על ידי חייזרים קדומים שנכחדו, הפמליטים. ארק הוא אנדרואיד, אבל רוב הזמן הוא מעדיף לשדר על עצמו הולוגרמה שממחישה דמות אדם.
"שלום חבר'ה," נופף ארק. "חיפשתי אתכם."
"צריך לצאת למשימה?" שאלתי, קם על רגליי. "כניסה חדשה לבריכה? מארב לנשיא המדינה? מזימה חדשה של היירקים להשתלט על אנשים דרך משחקי סמנטעל?"
"נופ," אמר ארק. "מה אתם עושים? אתם משחקים דוקים."
"כן," אמרתי, מתיישב באכזבה.
"אתה יודע, הייתי שם בהונגריה כשהמציאו את המשחק הזה. שם קוראים לו בכלל מרוקו. שם מצחיק."
ההולוגרמה של ארק אומנם נראית צעירה, אך ארק ובני הצ'י שהו בכדור הארץ כבר מתקופת מצרים העתיקה, והשתלבו בתרבות האנושית.
"אני יכול להצטרף אליכם, אבל אני אכסח לכם את הצורה," ארק משך בכתפיו. "אני אתן אבל ניסיון אחד."
ארק התיישב ביני לבין מרקו, משפשף את ידיו.
היה נדמה לי שראיתי את היד שלו זזה, אבל בשנייה שאחרי שהוא הושיט את זרועו אל הערימה, הוא השיב אותה בחזרה למקומה, מציג לראווה מגדל שהוא יצר עם כל הדוקים לידו.
"מ-מה," פלטתי.
"אחד מהם זז, זה היה חייב לזוז," אמרה רייצ'ל בעקשנות.
לא... הוא הצליח. הוא שלף אותם אחד אחד כמו שצריך. אפילו לא תנודה קלה, הרמתי את ראשי כדי לראות את טוביאס, פניו הניציים עוטים הבעת תדהמה שלא תיארתי לעצמי שאראה בפרצוף לא אנושי.
"טוב, חייב לזוז," ארק קם. "יש לי עסקי צ'י לטפל בהם. צ'או."
ובנימה זו הוא עזב את האסם, משאיר אותי ואת שאר החבורה בפה פעור.
הסיבובים הבאים היו שקטים יותר, ואקס בינתיים המשיך להוביל, עם קאסי קצת מאחוריו.
השמש כבר שקעה, והתחילה כבר להתקרב השעה שבה התירוצים שלי להורים על השיבה המאוחרת יצטרכו להיות יצירתיים יותר.
"אני חושב שאני צריך ללכת," הודיע מרקו. "אבא שלי חוזר עוד מעט מדייט עם נורה וכדאי לי להיות בבית עד אז."
"כן, גם אני זז," אמרתי.
לא כל כך מהר.
סובבתי את הראש שלי לכל הכיוונים.
רייצ'ל משכה בכתפיה.
"טוביאס, זה היית אתה?"
טוביאס הניד בראשו הניצי.
כבר שכחתם מהחבר היקר שלכם?
"אוי לא, זה שוב הישות הזאתי," אמר מרקו בגועל.
אני מאמין שהתכוונת לישות הקוראת לעצמה 'אלימיסט', דייק אקס.
זה נכון. אני פונה אליכם בבקשה מיוחדת.
"הו, עכשיו אתה פונה אלינו בבקשות? זה חדש," אמרה רייצ'ל, משלבת את ידיה.
כן... אתם זוכרים את קרייאק, נכון? אז סוג של התערבתי איתו שהחבורה שהוא יגייס בחיים לא תנצח אתכם בדוקים. אחרי... שצפיתי בכם מנצלים את הכישורים שלכם בצורה כזו, לא יכולתי שלא להתפעל מכם.
"רגע, מה?" אמרה קאסי, שולחת לעברי מבט מודאג.
"אתה צוחק, נכון?" תהה מרקו, מצחקק בעצבנות. "ביזבזנו הרגע כמה שעות במרתון דוקים ואתה רוצה לערב אותנו בהתערבות מטופשת שלך עם הקיקלופ המטרידן הזה על משחק של דוקים?"
אממ... כן?
שתיקה.
טוב, אני מבין שבאתי בתזמון לא כל כך טוב. אני מתנצל, אנימורפס.
"אנחנו מבינים," אמר רייצ'ל בקרירות. "זה אומר ניצחון טכני לקרייאק אז, נכון? מה בדיוק ההשלכות של דבר כזה בכל מקרה."
שוב שתיקה. האלימיסט כנראה לא היה נלהב במיוחד לענות לנו על דבר כזה.
סוף העולם.

הפאנפיק דורג PG מטעמי תזוזת יתר.