בום! ‘נהדר, זה מה שהיה חסר לי’, חשבה מארלה ושפשפה את ראשה הכואב. “סליחה”, אמר קול עמוק. מארלה הרימה את ראשה. היא קלטה הבזק של כסף. אוי. “א-א-אני מצטערת”, היא גמגמה, וקיללה את עצמה על כך. למה היא חייבת לגמגם לידו? “את לוהטת,” מלמל טאם החתי- הרגיל, טאם הרגיל. מה הוא אמר? היא הייתה בטוחה שלא הבינה את המשמעות. “טוב, אני פירוקינטיקאית…” היא אמרה. “האמת שלא התכוונתי לזה ככה…” אמר טאם במבוכה אדירה. “רוצהלצאתאיתי?” פלטו שניהם בו זמנית. “אממ, ברור…” “כן…” אז ניפגש?” אחרי הלימודים!” מארלה הרגישה מאושרת. מאחורי הלוקרים (אני לא יכולה לגמור בלי זה סיפור…) לין וסופי נתנו כיף.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
“מה זה?” נשמע קול כועס מעל ראשו של קיף. קיף קפץ בבהלה שלא הייתה אופיינית לו, וראה את יושב הראש ליטו – סליחה- המנהל מעליו. זה היה עוד שיעור משעמם באולם הלמידה, וקיף, כמו תמיד- התחיל לצייר ולקשקש במחברת שלו, שכבר הייתה מלאה בציורים קודמים. “תביא לי את זה!” אמר המנהל ליטו. קיף נאנח, ומסר לו את הדף. פניו של המנהל ליטו התרככו. בציור הייתה מצוירת לין, בבגדים של גיבורת על, ששלטה במים. “להבא אל תצייר בשיעור,” אמר המנהל ליטו ברוך, והיה נראה לקיף שהוא מוחה דמעה. בשולחן ליד, לין חייכה. ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ “איזה שיעור יש לנו עכשיו?”, שאלה סופי את ביאנה אחרי שיעור ספורט מעייף במיוחד. “בואו נראה… עכשיו יש שיעור יכולות!” אמרה ביאנה בעליצות. סופי הציצה במערכת שלה. “יש לי עכשיו שיעור טלפתיה…” אמרה סופי באנחה. שיעורי הטלפתיה הפכו יותר ויותר פולשניים מאז הפיכתה לקוגנאטית. “טוב, אז ניפגש אחר כך!” אמרה ביאנה, נאנחת גם היא. “רוצה לבוא אלי היום?” שאלה סופי. “לא, אני באה לדקס היום.” היה נדמה לסופי שהיא מסמיקה. או שזה רק האור? “בכל מקרה, אני חייבת ללכת או שאאחר,” ביאנה שינתה נושא. “אה, ותיזהרי. פיץ דיבר עם טירגן על השיעור, והוא היה נראה מרוצה,” הזהירה אותה ביאנה. “אוקי.” “אז ניפגש מחר!” “כנראה” סופי ירדה במהירות במדרגות, אל חדר הטלפתיה. כפי שציפתה, טירגן ופיץ כבר חיכו לה. “אז… מה עושים היום?” אמרה סופי במבוכה. “היום נעשה עוד קצת תרגילי אמון . כל אחד יגלה 3 סודות, כמו בפעם הקודמת,” אמר טירגן בחיוך. השתררה שתיקה מביכה. “אז… מתחילים?” אמר פיץ בהיסוס, “אם את צריכה עוד רגע לנשום את יכולה…” “לא, זה בסדר,” אמרה סופי במהירות. רק חסר לה שהוא יחשוב שהיא לחוצה. ‘אז, מתחילים?’ היא שידרה. ‘אוקי! תקשיבי, חשבתי שזו הזדמנות טובה לבקש ממך…’ ‘מה?’ היא שידרה בעצבנות. ‘רציתי לבקש ממך… לספר לי את מה שבכל פעם את כמעט מספרת לי ובסוף מישהו מפריע לנו’ ‘לא!’ ‘אבל למה?’ ‘כי – כי זה פרטי מדי!’ ‘אבל זו כל המטרה, לא? לצאת מאזור הנוחות שלנו? לסמוך אחד על השני?’ הוא אמר בתחינה. סופי רצתה למחות, אבל היא הבינה שהוא צודק. היא הייתה חייבת להגיד את זה. ‘אני…’ ‘כן?’ ‘אני… אני מחבבת אותך. מאוד.’ היא אמרה והשתתקה. היא רצתה להכות את עצמה על שגילתה לו. אבל עכשיו כבר היה מאוחר מדי. ‘טוב, אולי זה זמן טוב להגיד לך, אבל גם אני… מרגיש אליך משהו דומה.’ הוא שידר במבוכה אדירה. ‘ב- באמת?’ היא שאלה בהיסוס. היא רצתה לוודא שהיא לא דמיינה את מה שקרה. ‘כן, סופי. אני- אני אוהב אותך. זוכרת שהייתי צריך סיסמא כדי להיכנס לך לתת מודע? הסתכלתי עליך ואז שידרתי “אני אוהב אותך.’ ‘גם אני אוהבת אותך, פיץ. כל כך פחדתי שזה חד צדדי!’ היא שידרה באושר. ‘גם אני. התאהבתי בך מהרגע שראיתי אותך!’ שידר פיץ בחיבה. לידם, סר טירגן חייך ומלמל לעצמו “המשימה הושלמה!” ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
“אז… מה רצית להראות לי?” שאלה ביאנה בהיסוס. דקס הזמין אותה משום מה לבית שלו היום. “תכף תראי,” אמר דקס. הוא נשמע לחוץ. השתררה שתיקה מביכה כששניהם צעדו ל- לאן בעצם? כנראה שהוא ניחש מה שעבר לה בראש, כי הוא אמר “אנחנו הולכים לשדה שמאחורי הבית שלי”. “למה לשם?” שאלה ביאנה בסקרנות. “אני רוצה לצבוע מחדש את איגי, ובגלל שזה שיקוי חדש שהמצאתי, אני לא לוקח סיכונים,” הוא אמר בקצרה. “אממ, מגניב!” אמרה ביאנה וניסתה להישמע נלהבת. היא עדיין לא הבינה בשביל מה דקס צריך אותה. אלא אם כן הוא עומד לצבוע אותו לוורוד. עם נצנצים. הרבה נצנצים. “הגענו” אמר דקס במתח. הוא הוציא את איגי מכיס חלוק המעבדה שלו והרכיב משקפי מגן. הוא היה נראה מגוחך. ביאנה צחקקה. “הי, אני רק רוצה לשמור על הבגדים שלי!” מחה דקס. הוא עדיין היה נראה מגוחך. הוא פער את פיו של איגי וטפטף אליו כמה טיפות. שום דבר לא קרה. “עוד רגע, עוד רגע,” מלמל דקס כשהוא על סף היסטריה. בום! נשמע פיצוץ מחריש אוזניים, והיה נראה לביאנה שהשמיים מהבהבים. רגע, הם באמת הבהבו… היא נשאה מבט. “האם תהיי החברה שלי?” היא הקריאה ברכות את המילים שהזיקוקים (שנראה שנפלטו מפיו של איגי בגרעפס אדיר) יצרו. דקס בלע רוק. “את יודעת, את לא חייבת-” “ברור שאני רוצה!!!!!!” היא צווחה, ונפלה על צווארו. דקס טפח על גבה בהלם. מרחוק, קסלר וג’ולין החזיקו ידיים וחייכו.
|
|
|
|
|
|
|