ירושה

"סקורפיוס, הולכים היום לאימא שלי בסוף?" רוז שאלה את בעלה בבוקר, לפני שהם יצאו לעבודה.

"אני חושב שכן. קיבלתי אישור ממנוורה להוציא את איימי ותום מוקדם היום בשעה 12:00, אחרי הכל יש לאיימי יום הולדת." סקורפיוס מילמל וחיטט בעצבנות במגירות לבדוק איפה השרביט שלו.

"אוף! ניראלי שג'ס שוב החביאה לי את השרביט! ועכשו היא בקוסקט*, ואני כבר מאחר-"

"לא סתם יום הולדת! יום הולדת 17! אוי- סקורפיוס- אתה תופס את זה?! איימי הקטנה שלנו כל כך גדלה! יו- זוכר את הפעם הזאת לפני 15 שנה-

שהיא פתחה לך מתי שהיית באמבטיה והבת של לילי, רומי,  הייתה איתה- וואיי! והפעם הזאת, שאבא שלך התעתק והיא בטעות התעתקה איתו להוגוורטס וכולם רצו להרים אותה- אוי! זה כל כך ישן! ו-"

רוז מחתה דמעות מרוב התרגשות. "היא בת 17!!!" היא קראה והושיטה ידיים כדי להמחיש את התרגשותה.

"הו, הינה הם! רגע, איך ג'סיקה הגיעה בכלל לאסלה?!" נשמע קולו המזועזע של סקורפיוס.

הוא יצא מהשירותים ששרווליו רטובים ומצחינים. כשהיא צוחקת למראהו רוז הניפה את שרביטה מעל ידיו.

"טוב, כדאי שנזדרז. צ'ארלי כבר העיר לי על איחורים כגון זה." סקורפיוס אמר ויישר את גלימתו.

"אין לשר הקסמים הוד רוממותו וויזלי לעשות דברים יותר חשובים חוץ מלהעיר לסקורפיוס מאלפוי?" רוז גיחכה וסקורפיוס אחז בידה.

"אני מסכים איתך, אבל שבאמת נתעתק-" הם התעתקו- "נתעתק כבר." היא השלימה.

*קוסקט = קוסם קטן.

אוקי!

תרשמו+תדרגו+תמליצו+תכתבו תגובות- בבקשה!

סתם, אבל באמת תגובות!

		הפרק הבא