הארי וג'יני הצמידו שפתיים.
מעכשיו, הם כבר לא חשבו על כלום.
הם היו מרוכזים אחד בשניה, וההפך.
כשהתנתקו, הארי הביט בעינייה החומות והמהממות.
"ג'יני, אני… אני אוהב אותך." הארי לחש.
מדהים איך משפט קצר כל כך בן שלושה מילים יכול לקרב.
זאת הייתה הפעם הראשונה שהארי אמר לג'יני שהוא אוהב אותה.
"גם אני אותך, הארי." היא חיבקה אותו והוא שוב חש את שפתייה הרכות על שפתיו.
לפעמים הארי הרגיש שג'יני היא לא רק חברה.
ג'יני הייתה גם קצת כמו האימא שכמעט מעולם לא הייתה לו.
הוא הרגיש כמו ילד קטן שרק רוצה להתקרב לאמא ולומר-
"אני אוהב אותך".
"על מה אתה חושב, הארי?"ג'יני שאלה בשקט ובזאת קטעה את מחשבותיו.
"עליך." הוא אמר ונשק לאפה. היא ציחקקה.
לפתע הוא תפס את כתפייה בידיו.
"ג'יני, פתאום חשבתי על משהו, משהו שרציתי לומר לך כבר דיי הרבה זמן." הוא אמר.
"על מה?" שאלה. "עלי, עליך, עלינו." הוא מלמל.
בדיוק לרגע הזה ג'יני קיוותה.
היא לא אמרה כלום ורק חיכתה למוצא פיו.
"ג'יני… את- איך את מדמיינת את העתיד שלך?"
היא הופתעה.
"אממ.. מסיימת ללמוד, דבר ראשון… ואז… אני חושבת שאמצא משרה במשרד הקסמים,
אולי בקשר לעריכת ה'נביא היומי', הם כותבים שם הרבה שקרים והייתי רוצה להיות אחראית על זה,
מה עוד שאני טובה באומנות ובכתיבה, אז זה יכול להתאים לי… ואחר כך…" היא השתתקה.
"תתחתני איתי?" הארי אמר בקול שכמעט ולא נשמע.
המומה, ג'יני שאלה בזהירות, "זאת הצעת נישואים?"
"אולי." הארי חייך ופניו לא גילו כלום.
היא הייתה קצת מאוכזבת. למרות גילה הצעיר, היא כבר ידעה עם מי היא רוצה לבנות את בייתה.
והבחור הזה, החתיך והחכם הזה, עמד מולה.
"ג'יני?" הארי עורר אותה. "אה." היא ענתה בהיסח דעת. "אז כן? התשובה היא כן?"
"בקשר למה?" היא לא הבינה. "אממ…" הוא היה נבוך.
"ל…את יודעת. עוד כמה שנים, כשתגדלי, תרצי- תרצי… תרצי להינשא לי?"
הוא אמר במהירות, פניו מסמיקות.
היא רק הסתכלה עליו. בלי לומר כלום.
"כן." בהתחלה רק אמרה את זה. "אוי, הארי! כן, ברור שכן! אתה- אתה-" היא הייתה בסערת רגשות.
אבל הארי הבין. בלי לומר מילה, היא קירב את שפתייה לשפתיו,
לנשיקה ארוכה במיוחד.
|