מאוהבת

הרמיוני הביטה מחוץ לחלון.

שוב היא רבה עם רון את עוד אחד מהריבים המטופשים שלהם. ושוב נעלבה.

לפתע נשמעה דפיקה בדלת.

"מי זה?" הרמיוני צעקה והסתכלה על הדלת.

"ג'יני! אני יכולה להכנס?"

"כן."

הדלת נפתחה וג'יני נכנסה והתיישבה על המיטה.

"מה קורה? למה את לא בספרייה?" שאלה.

"שוב רבתי עם רון." הרמיוני נאנחה והתיישבה ליד ג'יני.

"אוי, האח הסתום הזה שלי. אל תעלבי ממנו. את לא יודעת כמה פעמים הוא לועג לי ואני לא נעלבת. טוב, לפעמים אני כן." היא ניראתה מהורהרת.

"לפעמים אני פשוט לא מבינה את העם הזה, בנים. רונאלד יכול להיות ממש פוגע, ופתאום כל כך נחמד ומתחשב." 

"את צודקת. למשל דין - הוא כל הזמן עוזר לי לעבור את האישה השמנה! מה הוא חושב, שאם לבנים יש שרירים אז זה אומר שבנות לא יכולות לעבור אצל האישה השמנה?! ז'תומרת- הבנת." ג'יני אמרה בכעס.

"תגידי, ג'יני, את אוהבת את הארי?" לפתע הרמיוני שאלה. ג'יני הסמיקה.

"אממ... לא כמו פעם. אבל למען האמת, כן. עדיין יש בי 'חלק מאוהב'... בגלל זה רציתי 'להתחבר' גם עם בנים אחרים, כי ראיתי שהארי לא שם עלי בקטע רומנטי. אז ככה יצא שעכשיו אני עם דין." היא אמרה.

"אם אני מספרת לך סוד, את לא מגלה אותו לאף אחד?" הרמיוני אמרה לאחר כמה שניות שהיא נראתה מהוססת.

"ברור. מה?" ג'יני נראתה נלהבת.

"אני... אני חושבת שאני מאוהבת ברון. כלומר, רק קצת." היא מיהרה לומר כשראתה שג'יני מתחילה לצחוק.

"איך מישהי יכולה להיות כל כך מוזרה? להתאהב ברון? רון וויזלי?" היא התגלגלה מצחוק. הרמיוני חבטה בה עם כרית.

"אני יודעת שמקודם אמרתי לך כמה הוא מעצבן. עדיין לא שכחתי לו את זה. אבל אני חושבת שעמוק בלב אני באמת אוהבת אותו, ולא כמו אהבת אחים."

"זה פתטי. ברמות." ג'יני נרגעה לאיטה.

"הי! זה לא אני שהחלטתי במי להתאהב! " הרמיוני נעלבה.

"צודקת. לפחות אני בחרתי במישהו חתיך וטוב. ולא רק טוב, גם מפורסם!"

הרמיוני בהתה בה.

"בגלל זה את מאוהבת בו? כי הוא מפורסם?"

"ניראה לך? איך אני יכולה להיות עד כדי כך מגעילה?" ג'יני הצתמררה. "אני אוהבת את הארי כי הוא עדין, וחמוד, ויפה, ו-"

"הבנתי" הרמיוני קטעה אותה וחייכה. "אני בטוחה ב1000 אחוזים שהוא לא קלט שאת מאוהבת בו. טוב, הוא בן. בנים לא קולטים שום דבר." היא צחקה.

"ניראה לי שאני יפרד מדין. הוא דיי מעצבן בזמן האחרון. ואני רוצה לנסות שוב את מזלי אצל הארי." 

"ויש לך תרוץ. כל העניין הזה שהוא עוזר לך אצל האישה השמנה." הרמיוני חייכה בערמומיות.

ג'יני ציחקקה. "אני רעבה. מה השעה?" שאלה.

"שיט, כבר 18:50! אנחנו מאחרות לארוחת הערב ב20 דק'! אני שונאת לאחר!" הרמיוני קמה בבהלה ובדרכה לדלת החליקה על גלימתה. "לעזאזל!" 

ג'יני גיחכה ובאה אחרי הרמיוני. בדרכם לאולם הגדול ג'יני עצרה את הרמיוני. "תנסי להיות יותר רכה עם רון. אני ניסיתי את זה פעם כשאימי יעצה לי, וזה עבד יופי."

"אנסה. או שלפחות אני יישתדל. תודה, ג'יני."

"בבקשה." היא חייכה והן המשיכו לדלג במדרגות.

"היי, איפה הייתן?" הארי הופתע לראותן. 

"שיחת בנות." הרמיוני אמרה בקצרה ורון הביט בה מבט כועס.

הם התיישבו מול הבנים ואכלו.

"אוף! סנייפ הזה מה זה מעצבן! הוא נתן לנו איזה 20 עמ' לשיעורי בית, ובנוסף אנחנו צריכים להגיש לו למחר סיכום על שיקוי וטימס- משהו.

וכאילו זה לא מספיק, אנחנו צריכים להגיש ליום חמישי לפחות 15 שורות של 'מי זה גלרט גרינדלוולד ' לשיעור תולדות הקסם!" הוא סיים בעצבנות.

הרמיוני נזכרה במה שג'יני הציעה לה דק' ספורות קודם.

"אממ... אה, רונאלד? אתה רוצה שאני יעזור לך?" היא שאלה בהיסוס.

הוא הסתכל עליה, מופתע.

"כן. בטח." אמר.

היא חייכה אל ג'יני וסימנה לה לייק מתחת לשולחן.

"האגריד הציע לי לבוא אליו הערב." הארי אמר.

"אני צריכה להשלים שיעורי בית בכשופמטיקה." הרמיוני מילמלה, קמה והלכה לחדר המועדון.

"אני בחוץ. יש לי הרבה שיעורי בית, להזכירם. וגם בטח הוא יכין עוגיות." רון אמר במהירות והארי נאנח. 

"הוא באמת הודיע לי שהוא יכין." אמר.

ג'יני התבוננה בהם. היא ידעה מהי רוצה לומר, אבל התביישה. 

'הוא ידע שאני מאוהבת בו אם אני יציע את זה. ורון יסכל עלי כאילו נפלתי מהירח. ואם אני יואמר את זה והוא לא יסכים אני יהיה נורא נבוכה. לא כדאי.' היא חשבה.

"טוב. אם אתה לא רוצה אני ילך לבד." הארי אמר והביט בכעס ברון.

"מה אתה רוצה... הרמיוני אמרה שתעזור לי, ואת זה היא לא עושה הרבה... רגע, היא בטח שכחה, אם היא הלכה! טוב, תהנה אצל האגריד." רון השיב וברח מהר.

פתאום הארי שם לב שהוא לבד עם ג'יני. הוא חשב להציע לה לבוא איתו להאגריד, אבל אז נזכר, היא עם דין. מאוכזב, הוא מילמל 'ביי' והלך להאגריד.

ג'יני הבחינה באכזבתו, אך לא הבינה מה פשר זה. הרי היא זאתי שמאוהבת בו, לא הוא.

'ומי אמר שהוא לא?' פתאום קול קטן אמר לה.

'הוא לא. אין מצב' היא סילקה את אותו הקול.

'אולי תהיי קצת אופטימית? הרי את לא יודעת בפרוש מה הוא מרגיש!' הקול גער.

היא גירשה אותו אחת ולתמיד ועלתה לחדרה, שם כתבה לאימה מכתב המספר את קורות השבועיים האחרון.

"היי אימא, מה נשמע בבית?

אצלנו בהוגוורסט רגיל לגמרי. אם יש משהו ששונה זה שיש גשם.

בעצם גשם יש כמעט תמיד, אז לא משנה.

החלטתי להפרד מדין, הוא לא כל כך מתאים לי.

פרופסור סנייפ (כהרגלו) לא מחבב אותנו יותר מידי, לצערי.

בשבת יש לנו יציאה להוגסמיד, אני חושבת שאני ילך עם לונה לאבגוד...

יש לנו עכשיו שעות חופשיות, אם את זוכרת, ככה שיש לי יותר זמן פנוי.

טוב, נתראה בחג הפסחא...

ד"ש חם לאבא.

מתגעגעת ואוהבת,

ג'יני."

היא הכניסה את המכתב לתוך מעטפה והלכה לינשופיה.

                         ***

הארי צעד לעבר הבקתה של האגריד, חושש מסנייפ והשיעורי בית שלו.

הוא דפק בדלת ושמע את האגריד צועק על פנג שישב בשקט.

כעבור כמה דקות שהארי רעד בפתח (כי היה גשום) הדלת נפתחה.

"אוהו, הארי! טוב לראות אותך, אתה יכול פה להכנס."

הארי התיישב על ספת העור וליטף את פנג.

"קח עוגיה, הארי. תרגיש לך פה בבית. אני רק יסיים להכין פה את התה ואשב לידך." האגריד אמר כשאת כתפו מכסה מגבת לחה.

"אני... אני אכלתי בהוגוורסט..." הארי מילמל.

"אתה פה תעליב אותי אם לא תיקח לך עוגיה. אני עוד עלול לחשוב שאתה לא פה אוהב את העוגיות שלי! ואפילו אולימפה מקסים אהבה את העוגיות שלי!"

"אממ, טוב, אני ישים אחד בכיס ואני יואכל אחר כך." האגריד הסתכל עליו בהשתוממות אך לא אמר דבר ורק הגיש את התה.

"אז מה קורה שם בהוגוורסט? איך הלימודים? סנייפ עוד מתעלל בך?"  הוא התעניין.

"רגיל. הלימודים מפרכים ומקונגל מעמיסה בשיעורי בית. וכן, סנייפ מתעלל בכל הגריפינדורים."

"אה, אל תשימו עליו, אתם. הוא פה מציק לכולם. חוץ מלסלית'רין." הוסיף מהורהר.

הם דיברו עוד קצת, עד שהארי התנצל ואמר שיש לו עוד שיעורי בית למחר.

כשהוא נכנס לחדר המועדון של גריפינדור רון מיהר אליו ולחש לו באוזן-

"שמעת שג'יני נפרדה מדין?"

"מה?" הארי היה נסער ושמח בבת אחת.

"ג'יני נפר-" רון התחיל שוב אבל הארי קטע אותו.

"כן, הבנתי. טוב, הוא באמת לא מתאים לה כל כך, אחרי הכל."

רון הביט בהארי.

"מה?" הארי שאל בשנית, מתגונן.

"כלום. סיימתי את השיעורי בית שלי וגם הבנתי קצת! והכל בזכות הרמיוני. טוב היא יותר גילתה לי מעזרה, אבל היא כן ניסתה ללמד אותי משהו." רון הוסיף בהתלהבות והרמיוני התקרבה.

"הארי, יש לך דיו במקרה? לא סיימתי את הסיכום לסיכום של שיעור כשופמטיקה."

הארי חיטט בכיסו ומצא רק את עוגיה מהאגריד.

"עוזר לך?"