תבוסת הדרקון

היי לכולם. בתכלס כביכול כבר העלתי את הפאנפיק הזה מהחשבון תולעתספרים. אבל משהו נתקע פתאום ואני פשוט לא מסוגלת להיכנס לחשבון הזה או לעשות דרכו משהו. אל תשאלו אותי זה מסובך ואני בעצמי לא הבנתי את העניין עד הסוף. אז עכשיו פתחתי חשבון חדש ואני מעלה את הפאנפיק הזה דרכו. מקווה שתיהנו. 

"דראקו... אתה לא רוצח...”

מאלפוי בהה בדמבלדור. “אבל הגעתי עד כאן, לא?” הוא אמר לאיטו. “הם חשבו שאמות בניסיון, אבל אני כאן... ויש לי את הכוח... אני זה שמחזיק בשרביט... ואתה נתון לחסדי...”

"לא, דראקו,” אמר דמבלדור בשקט. “חסדי, לא חסדיך, הם שיכריעו עכשיו.”

מאלפוי לא דיבר. פיו היה פעור. היד שהחזיקה בשרביט עוד רעדה. הארי ממקומו בלי יכולת לזוז ראה אותה נעה כלפי מטה.

"ה..האוכלי מוות,” אמר דראקו במהירות. ידו עוד נחה לצידי גופו רועדת. הוא נראה המום מעצמו. “ה..הם בדרך לכאן – ס..סנייפ... הוא...”

אך מאלפוי לא הספיק לסיים את משפטו כי באותו רגע הוא נדחף הצידה וארבעה אנשים עטויי גלימות פרצו אל הגג.

"תראו, תראו מה יש לנו כאן,” אמר קול מלגלג. בלטריקס לסטריינג' הגיחה מבין הצללים.

מאלפוי נסוג אחורנית. היישר לכיוונו של הארי. ליבו של הארי החסיר פעימה כאשר מאלפוי התנגש בגופו הבלתי נראה. עיניו האפורות של מאלפוי נפערו לרווחה ואז ניצוץ של הבנה הבליח בהן.

"הילד לא מסוגל לעשות את זה,” אמר קול ספק בנהמה ספק בלגלוג ועוד דמות הגיחה מאחורי בלטריקס. איש גדול עם שיער מלא קשרים, גלימה קרועה ושפתיים נוטפות דם.

"כן, כן,” אמרה בלטריקס והביטה במאלפוי בחיוך זדוני. “מה קרה מאלפוי, החלטת ברגע האחרון לנטוש את התוכנית כמו האחרון שבפחדנים? אל תחשוב שלא שמתי לב לכך.”

מאלפוי הביט בה בפנים מאובנות.

"זה אתה פנריר?” שאל דמבדלור.

"שמח לראות אותי דמבלדור?” חרחר פנריר גייבק בתשובה.

"למען האמת לא,” השיב דמבלדור. “קשה לי להאמין שדראקו הזמין אותך, מכל האנשים להיכנס לבית ספר שבו לומדים חבריו.”

"לא הזמנתי אותו,” אמר מאלפוי בלחש. נראה היה שהוא לא יודע להיכן להסתכל. “לא ידעתי שהוא מגיע בכלל.”

מאחורי פנריר דלת הגג נפתחה בתנופה ובפתח עמד סנייפ. מחזיק בשרביטו ביד אחת הוא סקר את המראה שלפניו.

"סוורוס,” אמר דמבדלור בקול חלוש שהפחיד את הארי. הוא שמע תחינה בקולו של דמבלדור. “סוורוס, אנא ממך.”

סנייפ הרים את שרביטו וכיוון אותו היישר לליבו של דמבלדור.

"אבדה קדברה!”

סילון אור ירוק בקע בקצה שרביטו של סנייפ ופגע היישר בחזה של דמבלדור.

זעקת האימה של הארי לא יצאה מפיו. מאלפוי הושיט את ידיו לאחור על מנת לאחוז בחומת הגג אך ידו פגעה בגופו של הארי הבלתי נראה. עיניו נפערו והוא הביט לרגע ממש לתוך עיניו של הארי עד שהארי תהה האם הוא רואה אותו אבל אז בלטריקס ניגשה אליהם היא משכה בצווארונו של מאלפוי ומשכה אותו משם, מכריחה אותו לצאת מהדלת אחרי כולם.

הם היו במרפאה, כולם. לופין ישב על הכיסה ליד מיטתו של ביל וכבש את פניו בין כפות ידיו. רון הרמיוני וג'יני עמדו בדממה. פרופסור מקונגל עמדה בפינה וחיבקה ביד אחת את מאדם פומפרי המתייפחת.

"איך הוא מת?” לחשה טונקס. “איך זה קרה?”

"סנייפ הרג אותו,” השיב הארי. “ראיתי את זה. נחתנו על מגדל האסטרונומיה כי היה שם את האות האפל ואז מאלפוי הגיע פתאום והוא פרק את דמבלדור מהשרביט,” קולו של הארי נחלש לרגע כשהוא נזכר בהתרחשות הדברים. “אבל רגע לפני שסנייפ ושאר אוכלי המוות הגיעו אז הוא התחרט, מאלפוי. הוא הוריד את השרביט שלו ואמר לדמבלדור שיש אוכלי מוות בדרך.”

"מה זאת אומרת התחרט? מה הוא עשה שם בכלל?” שאלה טונקס.

"וולדמורט הורה למאלפוי להרוג את דמבלדור,” אמר הארי בקול מותש. “כעונש על מה שקרה במשרד הקסמים. אבל דראקו התחרט. הוא, הוא... הוריד את השרביט שלו ואמר לדמבלדור שיש עוד אוכלי מוות בדרך.”

"ומה קרה אז?” שאלה פרופסור מקונגל בקול חלוש.

"בלטריקס הגיעה ואחריה גם פנריר גרייבק,” הארי שלח מבט מהיר בלופין. “הם צחקו על מאלפוי ואז סנייפ הופיע, סנייפ הטיל את זה, את האבדה קדברה.” הארי לא הצליח להמשיך.

נשמעה קול התייפחות. מאדאם פומפרי ופרוספור מקונגל צנחו שתיהם על זוג קורסאות וקינחו את אפן בקול.

באותו רגע דלת חדר המרפאה נפתחה. כולם השתתקו באחת והביטו לעבר הפתח.

דראקו מאלפוי עמד שם. בגלימה קרועה ובכמה שריטות על לחייו.

איש לא פצה את פיו.

		הפרק הבא