נוויל לונבוטום יצא מרכבת האקספרס של הוגוורטס לכיוון סבתו, שחיכתה ליד מולי וויזלי. הן דיברו בינהם.
הוא צעד בקושי, עמוס במזוודות. "- נכון, נוויל עקף אותי כבר בשנה השלישית שלו! עוד מעט תראי אותו, איזה הר נהיה ממנו! פחדתי שהוא יהיה כמו דודו הגמד ולא כמו אביו... "
"סבתא. אני פה." הוא אמר והניח בהקלה את המזוודות. "נוויל! מה שלומך, מחמדי? איך הייתה השנה החמישית שלך? הצליחו ללמד אותך שם משהו?" היא עטפה אותו בחיבוק.
גם בני משפחת וויזלי והארי נעטפו ביינתים בחיבוקה של גברת וויזלי.
כשהסתיימו כל החיבוקים גברת וויזלי התפנתה לראות את גובהו של נוויל. "נוויל, איך גבהת! איך אתה דומה לאביך. אתה מוזמן לבוא אלינו יום מימי החופש לארוחת הערב" אמרה.
הם הודו לה על ההזמנה וצעדו בשתיקה למונית, שעמדה במרחק לא רב. רגע לפני שפתחו את דלת המכונית, אוגוסטה חיקה אותו.
"נוויל, מה שעשית, אתה וחבריך, במחלקת המיסתורין מעורר הערכה. אני גאה בך." "תודה, סבתא." הוא מילמל בענווה .
היא התבוננה בו ולחשה "כמה שאתה דומה לאביך."
***
נוויל ואוגוסטה יושבים בשולחן, אוכלים פשטידת בשר וקוסקוס.
"סבתא, יש לי חברה." הוא אומר לפתע והיא מרימה את ראשה, מחייכת חיוך מופתע ושמח.
"באמת? מי זאת? אני מקווה שלא לונה לאבגוד, אתה יודע שאני לא מתה עליה."
"לא, לא." הוא מרגיע אותה. "חנה אבוט, המוכרת של הקלחת הרותחת."
הסבתא פוערת את ענייה. "וואוו! מצאת לך מישהי טובה. החתונה תהיה פה, זה בטוח. אני חושבת שאני יכין את האוכל. כדאי שנתחיל להכין את הרשימת מוזמנים, אתה יודע, אביך התעקש לחכות עם זה עד לרגע האחרון ובסו-"
"סבתא! אנחנו לא מתחתנים!" נוויל קטע אותה. "מה, לא?" אוגוסטה שאלה בבילבול. "לא! זא'תומרת, אולי, אבל עדיין לא!"
***
"חנה, חשבתי על הרבה, ו... אממ... את רוצה להתחתן איתי? זא'תומרת, את תנשאי לי? אה, התנאשי לי?"
היא מסתכלת עליו בהבעה לא ברורה. הם יושבים בקלחת הרותחת, מידי פעם באים לקוחות בגלימות ומבקשים שרות.
היא עונה אחרי דקה "ברור, אה, כן."
(כל כך לא רומנטי)...
|