עולמה של לילי אוונס

לילי טיילה לה בשלווה ליד הנחל.

היא ידעה שסוורוס צריך בקרוב לבוא הנה, כי הם קבעו מאתמול.

היא שרה לעצמה, בחנה ציפור אחת שניים והתבוננה בדגים השוחים להם כיאלו אין עוד דאגות בעולם.

פתאום שמעה רחשים מכיוון השיח. 

היא צעדה לאחור... ועוד צעד... ועוד אחד... שפתאום, פלופ! היא נפלה לתוך הנחל!

נשמע קול צוחק. "סוורוס! אני יהרוג אותך! איך אתה מעז! " היא בקושי קמה.

סוורוס הושיט לה יד. היא לקחה אותה באי רצון. 

"מה יש לך, לילי, זה היה בצחוק!" הוא קרא אליה.

"אותי זה לא מצחיק! אח, איה, ניראלי שברתי את הרגל..." היא נאנקה.

"אם היה לי כבר שרביט הייתי מרפא אותך" הוא אמר .

היא דידתה בעזרתו של סוורוס לביתה.

כשהגיעו לפתח בייתה הוא אמר לה- "אני מצטער, זה היה בלי כוונה. את סולחת?" 

הוא הסתכל עליה בציפיה. כל כך חשוב היה לו שתסלח. אין לו עוד חברים חוץ ממנה.

היא הסתכלה עליו, ופתאום נמלאתה רחמים עליו.

'הוא לא התכוון.אני סתם האשמתי אותו.' "כן, אני סולחת. אבל אל תעשה את זה שוב, טוב?" אמרה.

"בטח! כלומר, ברור שלא! תודה, לילי." הוא חייך ופסע בשביל אל ביתו.

לילי פתחה את הדלת בהיסוס. פטוניה שאלה אותה בכעס "איפה היית?!" ואימה ניגשה אליה בפנים מודאגים.

"מה קרה? למה הרגל שלך מדממת?" "אני... אני נפלתי..." היא גימגמה.

פטוניה שלחה אליה מבט נירגז אך לא אמרה כלום. "פטוניה, לכי בבקשה להביא את תיק התחבושות שלי." ביקשה גברת אוונס.

"כן, ממי." פטוניה חזרה עם התיק המבוקש ואימה התחילה לחבוש בעדינות ובזריזות את רגלה של לילי. גם בסנטרה היה דימום קל.

"טוב, עכשיו לכי למיטה. את צריכה לנוח." גברת אוונס אמרה ולילי שמעה בקולה והלכה.

לפתע נכנסה פטוניה לחדר, סגרה את הדלת ואמרה: "אני יודעת שלא סתם נפלת. עקבתי אחריכם, וראיתי שנפלת לנחל.

כדאי שתפסיקי לשקר לאימא ולכולם! כי אם לא, אני יספר להם את זה!"

"את עוקבת אחרי?!" לילי קמה מהמיטה במהירות. היא לא חשבה אפילו לרגע על הרגל שלה.

"כן, אני עוקבת אחרייך. נו, אז מה? " פטוניה ענתה לה ובכלל לא התרגשה מלילי.

"אני לא יכולה כבר! אם את חושבת שאת מחליטה עלי, אז את טועה בגדול!"לילי צעקה. לא היה אכפת לה שכל העולם ישמע אותה.

"אני אחותך הגדולה ואת לא תתחצפי אלי!" פטוניה אמרה בכעס.

הדלת נפתחה אימא שלהם נכנסה. "מה קורה פה? לילי, למה את לא במיטה? פטוניה, תצאי מפה. לילי צריכה לנוח."

פטוניה יצאה וסגרה את הדלת וגברת אוונס התיישבה על המיטה. 

"לילי, שלחו לי מכתב מבית ספר שקוראים לו הוגוורטס. זהו בית ספר לקוסמים. כן, קוסמים. היה כתוב במכתב שאת קוסמת, ואת מוזמנת לבוא ללמוד שם."

לילי כמובן ידעה זאת מסוורוס, אך עשתה את עצמה מופתעת. 

"אממ... איפה המכתב?" היא שאלה.

"למען האמת, הוא הגיע עם ינשוף... הוא בחדר שלי. עוד לא הספקתי לספר לאבא אפילו! בזמן שאת ופטוניה הייתם בחדר הוא הגיע..."

פתאום גברת אוונס נראתה ללילי מרוגשת מאוד.

"לילי, את קולטת? את תהיי קוסמת!!!"  היא אמרה בהתלהבות.

לילי צחקה. בבת אחת כל המצב - רוח שלה השתפר פלאים.

היא תהיה קוסמת.