האחרון מבינינו

כל הזכויות שמורות לג'יי.קיי.רולינג. ולסוני פלייסטיישן.

אתם בטח לא שומעים את זה לעיתים קרובות.

באותו יום, אף אחד לא הצליח להתקרב לחנות.

בחנות משחקי הוידאו   british games store or something) BGSOS) נדמה היה שאין ביקוש לקונסולה החדשה שיצאה. מוזר היה הדבר. 

נראה כי בכל פעם שהתקרב בן אדם כזה או אחר לחנות, נזכר שהוא לא טיפל בפנדת המחמד שנמצאת בבית שלו, או ששכח לשתות כוס תה לפני שיצא למרחב הציבורי.

וכך נוצר המצב שבפתיחה הרגילה בשעה שבע בבוקר, לא היה ולו בן אדם אחד שרצה לקנות משהו. זה לא היה יוצא דופן אם זה היה בכל יום אחר, אך באותו יום, בתאריך שבו היה אמור להגיע מלאי חדש של הקונסולה החדשה של הפלייסטיישן 5, היה הדבר חריג ומפליא עד מאוד.

למעשה, נדמה שהיצור החי היחיד שהיה קרוב לחנות היה חתולה אפרפרה, מנומרת, מבטה סורק את השטח סביב החנות בדקדקנות...טוב, חייתית.

ובין ערפילי הבוקר הופיע איש בפינה רחוקה של הרחוב, מהלך לו אל החנות. הוא הופיע בפתאומיות ובדממה כזו שהייתם חושבים שהאדמה בלעה אותו. שום דבר דומה לאיש הזה לא נראה מעולם ברחוב הבריטי הקרוב לחנות הבריטית המסוימת הזו.

הוא היה גבוה, רזה וזקן מאוד, אם לשפוט לפי שערו וזקנו הכסופים, ששניהם היו ארוכים מספיק כדי לתחוב מתחת לחגורה שלו. הוא עטה מלבושים ארוכים, גלימה סגולה שנגעה בקרקע, ומגפיים עם עקבים גבוהים ואבזמים. עיניו הכחולות היו בהירות, בוהרות ומבריקות מאחורי זגוגיות משקפיים בצורת חרמשים, ואפו היה מעוקל, כאילו נשבר לפחות פעמיים. שמו של האיש היה אלבוס דמבלדור. אולי שמעתם עליו.

אלבוס דמבלדור נהג כאילו הוא אינו מודע לכך שברחוב שאליו הגיע זה עתה,שום דבר הכרוך בו, החל משמו וכלה במגפיו, לא יתקבל בברכה. הוא היה עסוק מדי בחיטוט בגלימתו בחיפוש אחרי משהו. אבל בכל זאת נראה שהוא מרגיש שמישהו מסתכל עליו, כי לפתע הרים את מבטו והביט בחתולה, שעדיין בהתה בו, ממקום מושבה ליד החנות. משום מה, דמותה של החתולה שיעשעה אותו. הוא צחקק ומלמל, "איך לא ניחשתי". הוא מצא את מה שחיפש בתוך כיסו הפנימי. זה היה כסף מוגלגים, מקומט ומשומש. הוא המשיך לצעוד לעבר החנות, אך החתולה חסמה את דרכו. הוא הרכין את ראשו והסתכל עליה.

"מי היה מנחש שאפגוש אותך כאן, פרופסור מקגונגל."

הוא פנה לחייך אל החתולה המנומרת, אבל זו נעלמה. במקומה הוא מצא את עצמו  מחייך אל אישה חמורת סבר שהרכיבה משקפיים מרובעים, בדיוק כצורת הסימנים שהיו סביב עיניה של החתולה. היא לא לבשה גלימה, אלא תלבושת פשוטה, של אדם רגיל.

"שלום, אלבוס." היא אמרה בקור.

אלבוס המשיך לחייך אליה. "התוכלי לתת לי לעבור?"

"חוששני שלא."

החיוך על פניו של דמבלדור נעלם מעט.

"לא הייתי מנחש שאת כה רוצה לקנות את הקונסולה החדשה, פרופסור. אבל אל דאגה, בטח יש מספיק קונסולות לכולנו."

עיניה של מקגונגל הצטמצמו. 

"אתה יודע טוב מאוד שהראשון שמגיע לחנות מקבל חמישים אחוזי הנחה ברכישת הקונסולה."

"בגלל זה חיכית פה בדמות חתולה, והטלת את הכשף מרחיק המוגלגים? אגיד לך, אפילו לי היה קשה לעבור דרכו."

מצחה של מקגונגל התקמט.

"זו לא אני שהטלתי את הכשף. חשבתי שזה אתה."

גם דמבלדור נראה מבולבל. "אם כן, אז מי זה?"

"אני." ובין הערפל, התקדם לו איש מבוגר קטן קומה.

"הייתי צריך לדעת שזה אתה!" צחק דמבלדור אל פרופסור פליטיק. "הרי לא סתם מיניתי אותך לפרופסור ללחשים!"

ובדיוק באותה שנייה, נשמע קול פקיקה, ופרופסור טרלוני הצטרפה לחבורה. היא הדיפה ריח שרי, ועיניה הגדולות תחת המשקפיים העגולים נראו עתה פקוחות לרווחה. "משהו אמר לי שנבוא לפה היום, עמיתיי. אך גם ניבאתי כי אני זו שאקנה את הפלייסטיישן חמש."

"שלום גם לך, סיביל." בירכה אותה פרופסור מקגונגל ביובש.

נשמעו עוד שני צלילי פקיקה, ובן רגע הופיעו פרופסור ספראוט ופרופסור סנייפ, שנראה מבויש.

"מי היה יודע שגם אתה אוהב משחקי וידאו, סוורוס!" התבדח דמבלדור.

סנייפ נראה כאילו הוא מעדיף לקפוץ מגשר מאשר להישאר עוד דקה אחת ביחד עם החבורה המוזרה. "חשבתי שאני מקדים." הוא מלמל בזעף.

דמבלדור משך משיכה ארוכה באפו, הוציא מתוך כיסו שעון מוזהב ובחן אותו. 

"למעשה, הגעת בדיוק בשעת הפתיחה של החנות." 

פרופסור ספראוט קימטה את מצחה וסרקה את העומדים סביבו.

"אז מה עכשיו?"

"שמעתי את המוכרים מדברים." הגיבה מקגונגל במהירות. 

"היום בבוקר היו אמורים להגיע חמישים קונסולות חדשות. אבל המשלוח התעכב, ובמקום זה הגיעו שלוש."

הבעות פניהם של הקוסמים הפכו קודרות, חוץ מדמבלדור, שחיוך רגוע התנוסס על פניו.

"אז אם יורשה לי, אכנס לרגע ואקנה את הקונסולה החדשה, ואתם תוכלו להחליט מי יקנה את השאר."

"ניסיוו יפה, אדוני המנהל." השיב לו סנייפ בארסיות. באותו רגע, צעדה פרופסור ספראוט במהירות אל הדלת, והושיטה ידה אל הידית, שפלטה זרם חשמלי חזק שגרם לה לשמוט את אחיזתה בצווחה. 

"קרוב, פומונה." אמר לה פרופסור פליטיק.

פרופסור ספראוט עיוותה את פניה והוציאה את שרביטה, בו ברגע שבו פרופסור טרלוני ניסתה להתעתק אל תוך החנות.היא נעלמה, ואז  נשמע קול פקיקה והיא חזרה לאותו מקום שבו עמדה, אך ללא משקפיה, שככל הנראה התגזררו במהלך הפעולה.

 "העין הפנימית שלך חזתה לך גם את זה?" שאל סנייפ ביובש.

"תפסיקו!" קראה פרופסור מקגונגל.

"די ברור שלא נצליח לרכוש את המכשיר אם כל אחד ינסה לעכב את השני."

"אז מה את מציעה?" שאלה פרופסור ספראוט.

"שנדבר על למה כל אחד צריך לקנות את הקונסולה?" צפצף פרופסור פליטיק.

השתררה שתיקה נוספת.

"טעינת המשחקים." התחיל פרופסור פליטיק.

" 'טעינת המשחקים?' "צחקה פרופסור ספראוט. "אפשר לחשוב שאתה משחק רק רד דד רידמשן 2!"

"מי שמדברת!" התנגדה פרופסור מקגונגל. "את משחקת רק מיינקראפט!"

"אתם לא מעריכים את יכולות הבוטניקה המהודרות של המשחק מספיק!" השיבה לה ספראוט. "במה את משחקת בכלל?"

הייתה שתיקה שנמתחה לכמה שניות, עד שנשמע קולה של הפרופסור, שהשיבה בלחש, "פיפא", ולווה בצחוק מהדהד של דמבלדור.

"מי ידע, מינרווה!"

מקגונגל הזעיפה פנים. "אם אני לא מצליחה לנצח את סלית'רין בקווידיץ', לפחות אני אוכל לנצח את סוורוס בכדורלגל!"

עיניו של דמבלדור התרחבו מעט, והוא פנה לפרופסור סנייפ וטפח לו על הגב.

"אתה משחק פיפא, סוורוס??"

סנייפ הסתכל על דמבלדור, כאילו מנסה לבחון כמה זמן יקח לו להרוג את הזקן ולקבור אותו במהירות.

"לעיתים רחוקות." סינן סנייפ באיטיות ושפשף את גבו.

"ודומני שקוראים לזה כדורגל, מינרווה." צייץ פרופסור פליטיק.

"וכיצד אתה מבלה את זמנך, פיליוס?" שאלה אותו פרופסור ספראוט.

"כן, באיזה משחק אתה מעדיף להשקיע את זמנך?" שאלה מקגונגל בחומרה.

"שאדואו אוף דה קולוסוס…" השיב פליטיק במלמול, ופרופסור טרלוני פלטה נחרת צחוק. 

" מה מצחיק אתכם??" האדים פליטיק. "אתם אף פעם לא תבינו עד כמה מספק זה להרוג יצורים שגבוהים ממך!"

פרופסור ספראוט קימטה את מצחה בכעס.

"טוב, עם כל הכבוד לתרבות השיח, אני חוששת שנמאס לי לחכות."

היא שלפה מכיס בגלימתה צמח אחד בכל יד. אחד מהם, יצור הדומה לצמח בשם בוטראקל, אותו זרקה על המנעול, והחיה הקטנה החלה לנסות לפתוח אותו. והשני, צמח קטן וסבוך שזרקה על הרצפה, ובנפנוף אחד של שרביטה גדל ותפח, ולכד את כל חבורת הקוסמים מלבדה. עוד נפנוף, והצמח חילץ מכל אחד מהמורים את שרביטיהם ומסר אותה לידי הפרופסור.

"מלכודת השטן המזורגגת!" קילל פרופסור פליטיק ונאבק בדבר, אך ללא הצלחה.

פרופסור סנייפ סרק את חבריו לצוות ההוראה והרים את גבתו.

"מזל שבאתי מוכן."

הוא שלף בקבוקון וטפטף כמה טיפות ממנו אל הצמח, אשר מיהר להתרחק ממנו.

הוא הלך במהירות לעבר פרופסור ספראוט, שגבה היה מופנה אל המתרחש, וחילץ את שרביטו מידה.

הפרופסור הסתובבה במהירות וירתה לעבר סנייפ לחש, ששיגר לחש משלו. שני הלחשים פגעו וניתזו, אחד לכיוון מלכודת השטן, שנתרעה. סבך  הצמחים  התפתל. 

פרופסור מקגונגל, שניצלה את ההזדמנות, הפכה לחתולה וחמקה בין הרווחים שנוצרו, קפצה אל ידה של פרופסור ספראוט ולקחה בפיה את שרביטה שלה. היא השתנתה חזרה לבן אדם וכיוונה את שרביטה על סנייפ, ששרביטו היה מכוון כלפי פרופסור ספראוט, שכיוונה את שרביטה על מינרווה.

מקגונגל התנשפה. "חבל שאנחנו הולכים בדרך הזו."

"אנחנו לא חייבים." אמר סנייפ, והסתובב באיטיות והצביע על החנות.

"הגיעו לפה שלוש קונסולות. אנחנו שלושה אנשים."

מקגונגל בחנה את שני הקוסמים האחרים שלצידה, והנהנה.

אבל לא לפני שריח עשן עלה באפה.

דמבלדור עמד ליד פרופסור פליטיק וטרלוני, שנראו מבועתים, ומידו עלה עשן.

"אני אומר לכם, חבל על הטרחה!"

הזקן חייך בחיוך-לא-חיוך. "פשוט תתנו לי לקנות את הקונסולה שלי ואני אלך."

השרביט שלו היה בידו השנייה, אותה הוא התחיל להרים. איך הוא הצליח להשיג אותו בכלל?

אך לפני שהספיק להטיל כשף אחד, סנייפ כבר התחיל לתקוף, ולשגר אליו לחש משלו, שכמו ניתז מהקוסם. 

דמבלדור הרים את שרביטו.

"אנחנו לא צריכים לפסוע בדרך הזו, ידידיי."

מקגונגל צמצמה את עיניה ושלחה אליו לחש גם היא, אותו הוא חסם.

"אולי אנחנו כן." היא השיבה לו. היא הביטה בפרופסור ספראוט, שהנהנה, ולאחר מכן בפרופסור סנייפ הנחוש.

ושלושתם הטילו את קללותיהם על המנהל, במהירות כמעט בלתי אפשרית. הוא השיב בלחשים משלו.

נתזים כחולים ואדומים ניתזו, מינרווה אפילו ראתה ירוק מהצד של סנייפ, הקרקע רעדה מתחת לרגליהם והאוויר התערפל מעליהם.

"אתם תשמידו את החנות בסוף!" צעק פרופסור פליטיק בקול צייצני, אך נראה כי אף אחד לא מקשיב.

פרופסור טרלוני רצה ועמדה בין הקוסמים.

"תפסיקו עם זה!" 

"זוזי, סיביל." המהמה פרופסור מקגונגל, שרביטה עדיין מורם.

" או שאני איאלץ אותך לזוז."

טרלוני בלעה רוק.

נדמה שעברו כמה שניות, דקות, שנים.

ואז קול טרטור עמום הפר את הדממה סביבם, והלך וגבר בזמן שהקבוצה הביטה ימינה ושמלה וחיפשה את הרכב הקרב; הקול התגבר והפך לשאגה, והם הרימ את מבטם השמימה-אופנוע אדיר מימדים צנח מהאוויר ונחת על הכביש לרגליהם, ממנו יצא, איך אם לא, שומר הקרקעות האגריד.

"שלום לכם פה!" הוא אמר בחיוך, ואז הסתכל על מה שקרה.

"מה פה הוא קורה?" שאל הענק.

"האגריד," אמר דמבלדור באנחת רווחה. "סוף סוף. השגת את התלוש שביקשתי ממך?"

"הנה הוא כאן, דמבלדור כבודו." השיב לו האגריד ונתן לקוסם נייר קטן וכחול, מעט מקומט. תלוש הנחה לקנייה באותה חנות.

"זה ריין ריינולדס הצעיר, הוא נתן לי אותו. בחור טוב, ריין ריינולדס."

"אני מודה לך מאוד." ענה דמבלדור , לקח את התלוש והתקרב לחנות.

"אני מציע שלא תפריעו לי," הוא הזהיר את כל שאר הקוסמים מאחוריו.

"אם אתם לא רוצים לגלות מה הכוח שלי ושל האגריד יחדיו."

מקגונגל, ספראוט וסנייפ, השתהו לדקה והחלו להוריד את שרביטיהם מטה בזעף.

"יופי." אמר דמבלדור בחביבות, כיוון את שרביטו על דלת החנות.  

"אלוהומורה!"

קול נקישה נשמע מהמנעול, ודמבלדור נכנס לתוך המקום, ויצא ממנו עם הקונסולה.

חדשה, כה יפה, שחורה ומרובעת…

שחורה ומרובעת?

אלבוס דמבלדור הרים מבט והסתכל על חבריו לצוות ההמומים.

"אני במילא מעדיף אקס בוקס." אמר, תוך שהוא לוקח את קונסולת האקס בוקס החדשה שלו איתו, ונעלם, הרחק בערפילי הצהריים.

תגובות?

הארות?

הערות?

סתם מחשבות?