הילדה הבודדה

למה? כי היא קוראת הארי פוטר. זה למה.

לא ברור, נכון? יש בכיתה של הראל ילדים מאוד מקובלים שקוראים הארי פוטר. גם כל המשפחה שלה. 

אבל.. טוב, היא לפעמים קצת מוזרה- כשהיא משתעממת בשיעור, וזה קורה ה  מ  ו   ן  היא מתחילה לדבר בקול על הארי פוטר.

הילדות בכיתה שלה חושבות שהיא מוזרה. היא באמת מוזרה. אבל הן חושבות שזה בקטע מוגזם. כמה בנות חמודות ניסו להתחבר אליה. לא הלך.

ומה עם הבנים? ועוד איך ניסו. אבל הראל חושבת שאין לה מה לעשות בגיל הזה עם בנים. היא סך הכל בת 12!

ועזבו שטלאור, אחותה הגדולה, יש לה חבר מהגן, שעדיין לומד איתה והם חברים ממש טובים, שלא לומר מאוהבים...

 המורים חושבים שהיא מסכנה. שיש לה בעיה במוח. חוץ מהיועצת- שחושבת שזו בעיה רגשית והמורה נאווה- שיודעת את האמת.

בעצם כל המורים יודעים את האמת. אבל רק נאווה מכבדת אותה במקום לזלזל. מה האמת? הראל כבר יכולה לעשות בגרות! בכל המקצועות! כן. הראל חכמה.

וזאת הסיבה לשיעמום שלה בשיעורים. 

 היא מסיימת את כל העבודות והמבחנים ראשונה. כל פעם מחדש המורים חושבים שזה בגלל שקשה לה מדי. הם מתכוונים לשאול אותה שאלות כמו- למה את לא מקשיבה בשיעורים?

את לא רואה את התוצאות? אבל במקום זה יוצא להם שאלות יותר קשוחות. "תראי את המחשבון שלך, זה לא יכול להמשך ככה. תקשיבי לשיעור ולא תזדקקי לו." באמת לא מובן איך היא יודעת כל כך הרבה בלי להקשיב לשיעור... חשוב לי לצין שהראל לא מהאלא שחושבים שזה "חומר של גן חובה" אלה מהאלה שיודעים שהם פשוט למדו חומר של כיתה ו' בגן חובה ועכשיו הם יודעים חומר של כיתה יב'. 

בחזרה לענינינו- אין למורים ברירה אלא לתת לה 100+ בכל המבחנים.

המורה נאווה נותת לה תמיד דפי עבודה וחוברות ברמה גבוהה יותר. כל הכיתה חושבים שהם של כיתה א'. 

כשהיא מסיימת היא נותת לה לצאת עם הטלפון כדי שלא תפריע. הראל מנצלת את זה כדי לפתור חידות קשות מהאינטרנט ולשחק באפליקציות של פוטריסטים ולהעלות פאנפיקים מעניינים.

היא ביקשה מהמורה נאווה לא לומר לילדים את האמת, כי היא מפחדת שיצחקו עליה וגם אם לא היא מעדיפה את השקט ושאין לה יותר מדי חברות. הייתה לה רק חברה אחת, שהמורה נאווה הצמידה לה, כלומר, את הראל לחברה שקוראים לה אור. כדי שתעזור לה בלימודים. המורה נאווה היא המחנכת והמורה היחידה שהראל אוהבת.

  ------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

פעם היו להראל הרבה חברות והיא כל הזמן דיברה איתן על הארי פוטר. היה איתם גם בן אחד בחבורה, הם הסתדרו טוב אבל לא ממש היו חברים. מה שהראל לא יודעת, וטוב שכך- 

הבן הזה מאוהב בה. עדיין.

המקרה שגרם לכולם להחליט שהיא מוזרה קרה בכיתה ב', יום לפני זה היא גמרה את הסדרה בפעם החמישית.

בזמן שהיא מסתכלת בשיעמום על הילדים שלא סימו את המבחן (לצערה גם אור היתה שם, "אני צריכה יותר להשקיע איתה" היא חשבה, עד שפתאום היא קמה והגישה את המבחן. שניה! יש!). היא שמעה קול נפץ חזק וראתה משהו שנראה כמו בן אדם ליד השולחן של המורה. אחרי חצי מאיה הוא נעלם והיא שמעה רחש מוזר. "גלימת העלמות.."

"אמרת משהו, פאר הראל?" 

"לא, המורה, כלומר, כן המורה"

"אז מותר לי לדעת מה זה היה?"

"אני חושבת שראיתי מישהו מתעתק עם גלימת העלמות" היא הרהרה קצת ואז המשיכה "בטוחה שראיתי. וגם שמעתי"

"מספיק עם הדמיונות גברת גריינג'ר"

"שם המשפחה שלי הוא פאר, ולא דמיינתי"

"אני צודק שקיבלת במבחן הקודם 112?"

"מה הקשר? וזה היה מבחן בחשבון, לא בלחשים"  "וגם לא קוראים לך פליטיק. קוראים לך דניאל. שכחת?"

"יפה יפה, מישהי קוראת הארי פוטר ומבינה עניין"

"זה בעיה לקרוא הארי פוטר? ויש עוד הרבה ילדים בכיתה שקוראים ואני צריכה שירותים"

"כן זו בעיה. אני ממליץ לכולם להפסיק לקרוא. המשיכו במבחנים! ותצביעי שתי אצבעות. יופי, צאי"

הראל יצאה בריצה מהכיתה. נכנסה לשירותים. נעלה את הדלת. והתחילה לבכות. היא יודעת שמישהו עבר כרגע על חוק משרד הקסמים וביצע קסם בנוחכות מוגלגים, ואחר כך עשה אציו לגלימה, היא ראתה משהו שקוף מתעופף מהחלון. לא מבינה מה הבעיה של המורה דניאל עם הארי פוטר. לא ברור למה יש לשניהם אותה סיומת לשם. ובטוחה שאף אחד לא יפסיק לקרוא באמת, וכולם יפסיקו לדבר איתה. כי היא סתם ילדה מטורפת שיחושבת שהארי פוטר אמיתי. 

היא חיכתה לשמוע את הצלצול. כשנגמר השיעור והיא ידעה שיש שיעור עם המורה נאווה עכשיו, היא הלכה לכיתה. בדרך היא ראתה ערימה של קרשים במקום הנדנדה הגדולה. 

"אז זה היה הרעש, חבל. אבל מה עם מה שראיתי? אולי באמת דמיינתי? לא." היא התישבה על יד השולחן שלה. מחכה לרצף העלבות. שלא הגיעו. "או שאני מוחרמת לגמרי או שהם עדיין בהלם"