מירי

היי, קוראים לי שטפני, שטפני היל, או בקיצור- שטפי. חצוית-דם.

אני בשנה הראשונה שלי בהוגוורטס, ביום הראשון (אחרי המיון- רייבינקלואית)

ורציתי לספר לכם על מה שקרה לי היום.

זה התחיל ברכבת. 

נכנסתי לתא פנוי עם החברה שלי,  קרולין, קרולינה בייקיר.
אנחנו מפטפטות וצוחקות ומשתעממות- ורואות שהדלת נפתחת.
עומדת שם ילדה דיי גבוהה, עם שתי צמות וחולצה וחצאית שלושתרבעי.

"היי, קוראים לי מרים שוורץ. אפשר לשבת איתכן?" היא שאלה בבישנות.

"כן, בכיף! מה הסטטוס דם שלך?" שאלתי אותה, עדיין מופתעת מהלבוש המוזר.

היא לא ענתה, נראתה קצת מפוחדת..

"שכחנו להציג את עצמנו, סליחה.." הבנתי. "אני שטפני היל, את יכולה לקרוא לי שטפי. וזאת קרולינה בייקיר, את יכולה לקרוא לה קרולין בקיצור. שתינו חצויות דם."

הילדה המוזרה נשמה לרווחה. וענתה. "אני בת מוגלגים"

"וגם אני!" מה? מאיפה זה? מי זה?

"היי, אני פה!" זאת הייתה ילדה אחרת שהגיע, כנראה, לפתח התא בלי ששמנו לב.

"סיוון יוהנסון"

מרים פערה את הפה שלה. מוזר.
טוב- מצאתי משהו משותף לסיוון ומרים! שמות מוזרים! ומרים גם לבושה ממש מוזר. אה, כבר אמרתי את זה..

"כנסו" קרולין פתחה את פיה בפעם הראשונה מאז שהדלת נפתחה.
מאותו הרגע הבנתי שנהיה חברות, ארבעתינו. אמרתי את זה וסיוון חייכה, מרים הרכינה את הראש והסתכלה על סיוון בשאלה, היא חייכה אליה והיא הסכימה גם.
"אה ואם כבר אמרתן את הכינויים שלכן, ואנחנו חברות עכשיו- אתן יכולות לקרוא לי מירי" אמרה מרים בבישנות.
מאותו הרגע הבנתי את זה סופית. מרים וסיוון שקעו בשיחה. לא הפרעתי להן, וחזרתי לצחוק עם קרולין.
הצלחתי לקלוט קצת מהשיחה שלהן-
מרים: "יש לך שם שני?"
סיוון: "כן. קוראים לי סיוון הדסה, אבל אף אחד לא משתמש בו"
מרים: כשנולדתי קראו לי אסתר. אבל כשהייתי קטנה הייתה לי איזו מחלה והרב אמר לנו להוסיף לי מרים"
סיוון: "מדליק! אסתר והדסה!"
מרים: "מרים אסתר וסיוון הדסה"
סיוון: "מה זה משנה?"
קרולין: "הלו? שטפי?"  
אני: "אופס.. את חושבת שנהיה באותו בית? כולנו?"
- "לא יודעת, הלוואי שכן!"

המיון התחיל. היו איזה 10 שמות, לא הקשבתי, חיכיתי לשם שלי.

"היל, שטפני!"  "רייבינקלו!"

"בייקיר, קרולינה!" "סלית'רין!" מה???? 

"יוהנסון, סיוון הדסה!" 
נשמעו מלא לחשושים.. מה זה השם הזה? הדסה? סיוון? מה? מוזר!
"גריפינדור!"

"שוורץ, מרים אסתר!"
אותם לחשושים מסיוון, אבל במקום תוספת על הבגדים שלה, היו תוספות כמו- אה, יש לי שכנה ערבייה עם השם הזה, אולי היא ערבייה? -שמעתי שיש עוד אנשים לא ערבים שקוראים להם ככה, ג'הודין או משהו כזה.. כי כל הבנות לבושות ככה, עם הבגדים של ביה"ס.
"הפלפאף!" האמת שזה דיי מתאים לה. אוף, חבל שאנחנו לא באותו בית..

אחרי הארוחה, לפני שהתפצלנו למעונות- סיכמנו שבהפסקות נהיה ביחד, וגם הבנו לבד, בלי לומר את זה, שכל אחת נפגשת עם בת אחרת לפחות בשיעור 1.

וסיוון ביקשה שנקרא לה הדס, קצת מוזר אבל זרמנו.

אה, יש איזה מישי שקוראים לה עמליה שביקשה שתרשמו תגובות.. טוב, תרשמו לה תגובות. ביי! מקוות שאהבתן! (עמליה ושטפי)

		הפרק הבא