הארי וג'יימס פוטר ואבן החכמים

כל הזכויות שמורות לרולינג, אני לא מתכננת להרוויח מהפאנפיק הזה שום דבר. הוא נכתב להנאתי ולהנאתכם.

מוקדש לנעמה החברה שלי, שבזכותה הפאנפיק עבר לכתב. בהנאה!

לאחר שנה עם פרד וג'ורג', המורים נשפו לרווחה לתחילת החופש הגדול. אבל איך הם יכלו לדעת שבשנה הבאה יגיעו ג'יימס פוטר וסיריוס בלק?...

ברכבת האקספרס להוגוורטס, חיפשו שני תלמידי שנה ראשונה שהכירו זה עתה תא ריק.

"רוצים להצטרף אלינו?" הציץ ראש ג'ינג'י מתוך אחד התאים.

"אה, אוקיי" אמר ג'יימס פוטר. הם נכנסו לתא, שם חייך אליהם ראש ג'ינג'י זהה.

"פרד וג'ורג'-"

"וויזלי" השלימו שני הילדים יחד בחיוך.

"אני ג'יימס פוטר" אמר ג'יימס.

"סיריוס בלק" אמר סיריוס.

פרד הסתכל על ג'יימס. "אתה קשור במקרה ל-"

"לא!" אמר ג'יימס. "אני לא קשור להארי פוטר!"

"אני אומר לך, תגיד לאנשים שאתה ג'יימס. שם המשפחה שלך סתם מסבך אותך." אמר בלק.

"צודק," מלמל ג'יימס.

"לופין, רמוס!" קראה הפרופסור מקגונגל.

ילד חום שיער וביישן צעד בהיסוס לעבר השרפרף.

"גריפינדור!" צעקה המצנפת.

הילד ששמו רמוס התיישב ליד סיריוס בלק.

"שלום, חבר!" אמר בלק, עדיין בתדהמת שמחה.

רמוס נראה מאושר מעצם זה שמישהו קרא לו חבר. תוך זמן קצר הצטרף אליהם ג'יימס. 

"סלית'רין!" צעקה המצנפת על ראשו של "סנייפ, סוורוס". ג'יימס הביט בו בבוז.

"ראיתי אותו ברכבת," אמר רמוס פתאום. "יחד עם אוואנס שם" הוא החווה בראשו לעבר ילדה ג'ינג'ית שנראתה מעט מאוכזבת.

"יש לה עיניים יפות," העיר ג'יימס. בלק צחקק. 

"אה, אני יכול לשבת כאן?" נשמע לפתע קול שורקני. ילד נמוך ועכברי הצביע על המושב משמאל לסיריוס.

"בבקשה," אמר סיריוס.

"רק רגע, אתה מויינת לפני!" ג'יימס כיווץ את גבותיו. הילד הסמיק.

"גירשו אותי," הוא גמגם. "שב" סירוס זז קצת.

"מה-מה שמך?" שאל רמוס בהיסוס.

"פיטר פטיגרו" צפצף הילד.

___________

"זו הייתה שנה קשה," נאנח פליטיק. "התאומים בשילוב עם פוטר וחבורתו… וכשהם משתפים פעולה…"

"עוד שש שנים" מלמלה מקגונגל.

"אוי, לא…" נאנח מישהו.

___________

"אתה באמת... אתה יודע- אתה באמת הארי פוטר?" שאל רון.

"כן," אמר הארי וחשף את את הצלקת שלו.

דלת התא נפתחה. ילד חום שיער, כנראה בשנתו השניה, הציץ.

"היי" אמרו הארי ורון.

"לא ריק כאן, רמוס- בוא נחפש תא אחר!" ילדה עם שיער מקורזל הכניסה גם היא את ראשה, אבל רמוס לא זז. הוא בהה בהארי.

"מה?" שאל הארי, מוטרד.

רמוס נראה מבולבל. "ג'יי-"

"אתה הארי פוטר?" התפרצה הילדה לפתע, מצביעה על הצלקת של הארי.

"כן" אמר הארי. רמוס נראה עוד יותר מבולבל. "פוטר?" הוא מלמל. "הארי פוטר?... אתה מכיר את ג'יימס?" הוא שאל, קוטע את הילדה שפטפטה על ספרים בהם הארי מופיע.

"מה? אה, לא" אמר הארי.

"טוב- חכי רגע, הרמיוני." אמר רמוס.

"אבל רמוס, הבטחת לספר לי על שינויי צו-" צווחה הרמיוני, אבל רמוס כבר הלך.

"מי זה היה?" שאל הארי את הרמיוני.

"זה רמוס לופין, תלמיד שנה שנייה - הוא ממש חכם, וביקשתי ממנו לספר לי עליהם, כלומר על השיעורים, אז הוא אמר שנלך לחפש תא כי החברים שלו צחקו עליו- ועכשיו הוא הלך. באיזה בית תרצו להיות?" היא שינתה נושא בפתאומיות.

"גריפינדור" אמרו שלושתם ביחד.

"ג'יימס!" התפרץ לפתע לופין לתא במרחק כמה תאים משם.

"מה קרה, רמוס?" שאל סיריוס, מתכבד בצפרדע שוקולד.

"ג'יימס, אתה חייב לבוא רגע!"

"מה, הרמיוני ברחה מכמויות הידע שהפלת עליה?" גיחך ג'יימס.

"הרמיוני לא תברח גם אם היא תשתתף בכל השיעורים בו זמנית- אבל מה זה משנה? בוא!"

"טוב, נו. סיריוס, אתה בא?"

"כן" השיב סיריוס.

"אני אשאר כאן," אמר פיטר, מסתכל על ערימת הממתקים שג'יימס וסיריוס קנו מהעגלה.

"מה קרה?" שאל ג'יימס כשהיו בחוץ.

"חכה," אמר רמוס.

"אי!" פרד שם לסיריוס רגל.

"זה לא מצחיק!" הוא סינן לעבר ג'ורג' הצוחק.

רמוס הושיט את ידו לפתוח את דלת התא- אבל יד אחרת כבר הייתה שם.

"מי אתה?" שאל תלמיד שנה ראשונה בהיר שיער.

"דראקו מאלפוי," אמר סיריוס בלגלוג וצעד קדימה.

"סיריוס בלק," השיב דראקו באותה מטבע.

"אז באת להטיל את חיתתך על האזור?" אמר סיריוס.

"לא עניינך, בוגד" סינן דראקו.

"טוב, לך מפה, מאלפוי קטן" התעצבן סיריוס.

דראקו מאלפוי צמצם את עיניו והלך.

"או," מלמל רמוס ופתח את דלת התא. השלושה שבפנים דיברו על המיון לבתים.

"תכיר," אמר רמוס. "הארי פוטר"

"הארי פוטר- זה ששמו משגע אותי במשך כל השנה האחרונה?" לגלג ג'יימס והסתכל על הארי. הוא קפא. גם הארי בהה בו.

"מה-" מלמל סיריוס.

הרמיוני ורון הסתכלו על הארי וג'יימס חליפות.

"שתי טיפות מים" לחש רמוס.

"מי אתה?" שאל רון.

"אני ג'יימס פוטר." אמר ג'יימס.

"פוטר?? אנחנו לא במקרה-"

"לא, אנחנו לא קרובי משפחה, פוטר, רד מזה." 

"הי, סיריוס, רצינו להגיד סליחה-" שני ראשים זהים הופיעו בדלת.

"מה זו ההתקהלות הזאת?" שאל ג'ורג'.

ג'יימס צעד לאחור והתיישב ליד הארי.

"וואו" לחש פרד. "אתם דומים כמעט כמונו!"

"לא נכון- העיניים של הארי ירוקות." אמרה הרמיוני.

"טוב!" אמר הארי, שהתעצבן לפתע. "אנחנו לא משחק מצא את ההבדלים. אולי תלכו?" הוא פנה לג'יימס.

"טוב, צודק, נלך, ג'יימס." התעשת סיריוס.

"אוקיי- ובהזדמנות ראשונה אני מחליף משקפיים, הן דומות מידי לשלך, פוטר." ג'יימס יצא, ובעקבותיו סיריוס ורמוס המתעשת.

"ביי!" אמרו התאומים, ויצאו.

"הארי?" שאלה הרמיוני אחרי שהדלת נסגרה.

"שרק לא יעשה צרות, הג'יימס הזה. הוא בגריפינדור, נכון?" שאל הארי בקור רוח.

"כן," אמרה הרמיוני. "וכדאי שנחליף בגדים."

"אה, כן," מלמל הארי.

"ג'יימס?" שאל סיריוס.

"הארי הזה-" התחיל ג'יימס, ורמוס מיהר להתחבא מאחורי ספר. "לא מספיק שחופרים לי על השם משפחה בגללו, הוא גם מעז להראות אותו הדבר! שרק לא יהיה בגריפינדור… חסר לו!"

"כן…" אמר סיריוס בחיוך. "נחיה ונראה. ואפילו אם הוא יהיה, זה לא יפריע לנו! אה?"

"אהה…" אמר ג'יימס בעייפות.

"הי, רמוס!" שינה לפתע סיריוס נושא. "מתי אמא שלך מתכננת להיות חולה שוב?"

"הממ?" מלמל רמוס והפך דף. סיריוס קרץ לג'יימס, שחייך, סוף כל סוף.

ילדה שמנמנה נכנסה לתא, ובעקבותיה ילד. "אולי ראיתם כאן קרפד? נוויל איבד אחד."

"לא" אמרו סיריוס וג'יימס ביחד.

הילדה הביטה בג'יימס בסקרנות. "אתה הארי פוטר?" היא שאלה.

"לא" אמר ג'יימס שוב בקוצר רוח.

"הארי פוטר נמצא במרחק חמישה תאים מכאן. את יכולה ללכת." שני הילדים הלכו משם.

"אתה הארי פוטר? אמרו לי שאתה נמצא בתא הזה." הילדה השמנמנה, ששמה היה חנה אבוט, הציצה פנימה.

"כן," אמר הארי. עיניה טיילו לכיוון הצלקת שלו.

"וואו," מלמל הילד, ששמו היה נוויל לונגבוטום. 

"הממ,קשה…" אמרה המצנפת "יש כאן הרבה טוב לב… אבל כאן, מאחורה אני רואה הרבה אומץ… המון אומץ…"

"בבקשה, שימי אותי עם חנה," חשב נוויל. "עם חנה? אם ככה, כדאי שתלך  להפלפאף!" היא צעקה, ונוויל הצטרף לחנה אבוט, לא לפני שהחזיר את המצנפת ששכח להוריד.

סיריוס, בקצה האולם, התרפק על הזיכרון המאושר, כשמצנפת המיון נחה על ראשו…

"אתה ללא ספק עוד בן למשפחת בלק," אמרה אז המצנפת, וסיריוס חשב נואשות, "לא לא לא… לא לסלית'רין, בבקשה…"

"בלק שמבקש לא לסלית'רין. לא דבר שקורה כל יום. אבל אתה יודע מה? באמת עדיף שתהיה בגריפינדור!" לסיריוס לקח אז כמה שניות לקלוט את זה, אבל הוא קם, והלך בדיוק לאן שייחל, ובקושי שם לב מה קורה סביבו, עד שרמוס בא והתיישב לידו…

"סיריוס!" קרא ג'יימס ישר לתוך אזנו. סיריוס התנער בבהלה. ג'יימס חייך.

"בדיוק דיברתי על זה שהארי פוטר התמיין לגריפינדור," "מה? הארי פוטר בגריפינדור?" שאל סיריוס.

"רחפן," מלמל ג'יימס.

"גריפינדור!" צעקה המצנפת על ראשו של רון, שנשם לרווחה ומיהר להצטרף אל הארי והרמיוני.

"חן חן, רון," אמר פרד.

ג'יימס התקרב אליהם. "נו, אז פוטר, אתה גרררריפיננדוררי, אה?" הוא משך את המילה גריפינדור.

"לך מפה, פוטר," השיב הארי. לרגע הארי וג'יימס כווצו את מצחם, ואז ג'יימס חזר אל סיריוס ולופין, שישבו לא רחוק משם.

דמבלדור בדיוק סיים לומר משהו. "קשקושים! בלבוש! קוקו! שפיץ!" "תודה!"

האוכל הופיע על הצלחות.

"הוא מעצבן אותי, פוטר הזה," אמר הארי, מעמיס על צלחתו מהכל- מלבד סוכריות המנטה.

"אתה פוטר" אמר רון. "אוף, זה כל כך מבלבל!" קראה הרמיוני.

הארי ורון השתתקו, ונגשו לצלחות שלהם. הארי שמע לצידו את הרמיוני, לופין, ופרסי המדריך מדברים על- איך לא, שינויי צורה. ("יתחילו איתכם בקטן, את יודעת- להפוך גפרורים למחטים..."). 

"הי, ג'יימס, איך יראו המשקפיים החדשים שלך?" שאל סיריוס מהמיטה משמאל לג'יימס.

"נראה לך שאני באמת מחליף? שילך לעזאזל, פוטר הזה!"

"ממתי אתה קורא לעצמך בגוף שליש- אוף, איזה תסבוך." אמר רמוס.

אני אשמח מאוד לתגובות

		הפרק הבא