"אתה יודע אבא?" אנבת' שאל ביאוש מהול בכעס.
"תהית פעם למה אני כזו בעייתית, מופרעת? חשבת פעם שאולי זה בגלל שהבאת משהיא אחרת?!"
פרדריק צ'ייס ישב מול אנבת' בת השבע.
"אתה פשוט הכנסת לי משפחה חדשה לחיים בלי הכנה מוקדמת וחשבת שהכל יהיה בסדר! אבל זה לא" היא צעקה בכעס.
פרדריק לעומת נראה רגוע, כיאלו לא איכפת לו שהבת הקטנה שלו צורחת עליו ובוכה.
"אנבת' תרגעי!"
"לא אני לא ארגע!" היא פלטה יפחת בכי אומללה,
"אתה בכלל לא מתחשב בי, כמה זמן חיכית אחרי שאמא עזבה?"
"אנבת' די!"
"די אתה אבא!" היא צרחה בבכי, "אני יודעת שמאחורי כל המילים שלך וההבעות התומכות אתה מת שאני אעוף מהבית!
אני יודעת את זה!"
פרדריק לא הכחיש, "אנבת' די! לכי לחדר שלך!"
"אני לא אשקר לך אבא, אתה פגעת בי, יותר משכל מפלצת שתוקפת אותי יכולה לפגוע בי, חשבתי שאני יכולה לסמוך עלייך"
היא יללה, פגועה ופגיעה לחלוטין, מורידה את כל החומות.
"אתה היית אמור להיות שם בשבילי" היא חזרה לצרוח.
"תפסיקי לעשות דרמה מכל דבר-"
"אתה לא הייתה שם בשבילי" הדמעות שטפו לה את הפנים,
"אתה קראת לי פריקית! אמרת לי שאני כישלון! למה עשית את זה? אני עד כדי כך לא חשובה לך?"
פרדריק שילב את ידיו וצקצק בלשונו באכזבה, ילדה בת שבע לא יכולה לדבר כלכך חכם, אין לה את היכולת של ההבנה ופגיעה הזו (אבל החוקים לא חלים על אנבת').
"אתה באמת אוהב אותה יותר ממני? אתה בחרת אותה על פני!".
"אתה באמת חשבת שאנחנו יכולים להמשיך להיות משפחה מאושרת?! אתה בחיים לא אהבת אותי, נכון?"
"תהיה בשקט!" פרדריק קם מהכיסא בפרצוף מאיים, "אני אבא שלך ואת לא יכולה לדבר אלי ככה!"
אנבת' ישרה את מבטה לעינייו, "אבא זה משהוא שנמצא שם בשבילי תמיד, שיבחר אותי פעם אחרי פעם" היא עצרה לרגע ואז המשיכה בכעס.
"את הרסת אותי!, יש דברים שאי אפשר לתקן! תבין את זה!"
פרדריק לא אמר כלום, רק הביט בביתו בזלזול.
"אתה איכזבת אותי אבא, כל כך איכזבת.
עכשיו החלום שלך יתגשם, אתם תוכלו להיות משפחה מאושרת ונורמלית, אני עוזבת."
היא תלתה תיק גב על כתפה, היא קפצה את ידה ופתחה את דלת הבית בעיטה חזקה.
"לאן את הולכת?" הוא צעק עליה בכעס, אפילו לא בהלה.
"רחוק ממך" היא אמרה וטרקה את הדלת בכוח.
משאירה אחריה אישה מבוהלת בהריון, אבא זועם ובית עם ניחוח עוגיות שבדיוק יצאו מהתנור.
----------------------------------------------------------------------------
היי חברים! מה קורה?
את החלק הבא אני באמת צריכה להזכיר? נו טוב:
תגיבו ותדרגו!
אוהבת מלאאא,
ושלכם תמיד,
גליה גודברג!😘😘😘
|