חזרתו

הירח האיר מעליה, מסביבה הייתה חשכה.
לא היה אף אדם מלבדה ליד האגם השחור.
היא חשה במשב רוח קר שהופיע בפתאומיות.
היא הביטה בידה.
אות האופל היה מוטבע על זרועה הימנית. הוא אינו צרב לה כמו בעבר, בימים שבהם שלט אדון האופל.
תשע-עשרה שנים עברו מאז אותו היום והיא ידעה שהוא יחזור,
שישוב כמו ששב בעבר, אך הפעם יהיה בשיא גדולתו,
חזק יותר מתמיד, כביר יותר משהיה בתקופת שלטונו הקודמת,
ויותר מכל בעל רצון לנקמה, נקמה שהוא אינו הצליח להשיב,
נקמה שידע שליבו אינו ישקוט עד שתושב, עד שיפטר מפוטר.
היא הביטה בזרועה בשנית והסבה מבטה אל הירח.
הוא היה מוקף בסוהרסנים.
היא ידעה שהיום בא, שהעת הגיעה.
מי האגם החלו להיצבע שחור, בועות בעבעו ממנו.
קולות זעקה נשמעו מסביב.
מהאגם עלה זרם מים מהיר חזק לאוויר, שהסתובב סביב עצמו והגדיל את ממדיו.
היא החלה לחוש בקור חזק.
היא הוציאה מכיס נסתר בגלימתה נוצת עוף חול ,ושחררה אותה לעבר האגם.
הסוהרסנים הסתובבו סביב הזרם במרכז האגם.
בן רגע הייתה דממה. הסוהרסנים נעלמו, ומה שנותר מאחוריהם היה זרם המים הקפוא.
נוצת עוף החול המשיכה ליפול אל האגם,
ברגע שהיא נגעה במים השחורים נשבר הזרם הקפוא וממנו יצא אדון האופל,
האדון שאין לנקוב בשמו,
האדם שמשמו נרתעים רבים,
הלורד וולדמורט חזר מן המתים,
והלך לו אל מקום מבטחים,
להשיב את אוכלי המוות,
לטפל בבוגדים ויותר מכל להשיב נקמה.
נוצת עוף החול שקעה באגם השחור מבלי לפגוש בקרקע...
____________________________________________________

אני רוצה להודות ל Daddy's Home על הביטוא המושלם,
אני רוצה להודות לג'יי קי רולינג על הספר שכתבה.
ולאלה שקוראים על כך שקראו

אשמח לקבל ביקורת על הפאנפיק

זה הפאנפיק\פיקצר הראשון שאני מעלה לאתר
אם אתם תרצו המשך אני אכתוב,
למרות שלדעתי כדאי להשאיר את זה עם סוף פתוח.