מחוץ לקופסא

שלום לאנשים שאיכשהו הגיעו לפאנפיק הזה

אני מזהירה שהוא קרינג'י ושכתבתי אותי לפני בערך שלוש שנים

אז

רצוי שלא תקראו אותו.

וגם אם בכל זאת אתם רוצים לקרוא-

תלכו מכאן.

לכו לפאנפיק אחד ומקסים בשם חכמה בלי גבולות.

אתם תאהבו.

יאללה ביי! D:

נקודת מבט - נועם שלו

"מה נראה לך שתהיה הפעילות הזאת?" שאלתי את מאיה בדרך לאשכול הפיס.

"לא יודעת, אבל בטח משהו מעפן כמו תמיד." היא ענתה.

כשהגענו לא ראיתי התקהלות של ילדים רבים.

זה אומר שזאת פעילות רק לכיתה שלנו! איזה כיף!

אם זאת היתה פעילות לכל השכבה כבר הייתי יודעת.

אנחנו בערך 200 ילדים בשכבה. אין מצב שכל כך שקט פה.

נכנסנו. מיד ראיתי שהולך להיות כיף.

הרחבה הענקית היתה מלאה בכיסאות המסודרים בריבוע.

כל צלע של הריבוע היתה בצבע אחר.

שורה של כיסאות: כתומים, סגולים, ירוקים ואדומים.

בשורה הכתומה, כל הכיסאות היו תפוסים. ישבו שם חבורת הבנים הרוסיים שמבינים במחשבים והולכים כל הפסקה למתח ומשוויצים בשרירים המדהימים והמקסימים שהם חושבים שיש להם.

בשורה הסגולה ישבו כל ה"ליצנים" של הכיתה.

בשורה האדומה ישבו כמה ילדים שלא קשורים אחד לשני.

ובשורה הירוקה ישבו שתי חברות נוספות שלי, פחות קרובות ממאיה, אבל מספיק קרובות כדי להגדיר אותן כ"חברות".

אני ומאיה מיד ידענו לאן להשתייך והתיישבנו בשני כיסאות ירוקים. שמתי לב שיש שבעה כיסאות בכל שורה.

אחרי דקה בערך הצטרפו אלינו נועה וליטל, סתם בנות מהכיתה.

כשאני אומרת סתם בנות אני מתכוונת שהם לא בעלות אישיות מיוחדת או משהו. מרכלות, מצחקקות, מפטפטות... ניסיתי שלא לגלגל את עיני.

כשהן באו להתיישב מימיני, תומר, מהקבוצה האדומה התחיל לרוץ לעברן.

כשהן כבר התיישבו הוא עצר, הסתכל אחורה, ופשוט הצטרף לקבוצה שלנו.

זהו. עכשיו כל המקומות היו תפוסים אצלנו בקבוצה.

אחרי עוד כמה שניות, הגיע איש מבוגר אל הבניין. מיד הבנתי שהוא המדריך או המפעיל או מה שלא יהיה.

אני לא יודעת איך יודעים את זה, אבל מדריכים איכשהו משדרים לסביבה תחושה, שאני לא יכולה לתאר במילים.

מספיק רק להעיף עליו מבט ומיד תבינו שהוא המבוגר האחראי פה.

"טוב, אחרי שתפסתם את כל הכיסאות אפשר להתחיל." הוא אמר.

"שלום. קוראים לי חנן ואני אהיה איתכם בשעה וחצי הקרובה.

אני הולך להעביר לכם פעילות שאנחנו עושים רק לכיתות מדעיות."

כל בני הכיתה הביטו אלה באלה וחייכו.

כן. – חשבתי – נחמד להיות במדעית.

"כל מה שאתם רואים על הרצפה ביניכם, אלו אביזרים שישמשו אותנו היום." המשיך חנן להסביר.

ואכן, ליד כל שורת כיסאות היתה ערימה של צורות הנדסיות מעץ. גלילים, ריבועים, חרוטים, אבל הכל בגדול. חצי מטר כל אחד.

"טוב. הפעילות היא בנושא שיאי גינס. הדבר הראשון שכל קבוצה צריכה לעשות זה לבנות מגדל מהדולפינים הקטנים מעץ. הקבוצה שהמגדל שלה יהיה הכי גבוה מקבלת נקודה. יש לכם 3 דקות."

מכל עבר נשמעו החריקות של הכיסאות.

"איפה הדולפינים האלה?" שאלה נועה.

"הנה הם." עניתי. הם היו בתחתית ערימת הגרוטאות.

היתה להם צורה קצת מוזרה. היתה לי תחושה שהם כמו חלקי פאזל.

"חבר'ה תקשיבו. נראה לי שהזנב של כל דולפין יכולה להיכנס לפה של כל דולפין. תראו את החיתוך! הוא אותו דבר."

אבל כמה שניסינו לחבר אותם - לא הצלחנו. היינו בפיגור, אז פשוט חירבשנו מגדל.

"נשארה דקה לסיום!" הודיע חנן.

"תראו! הקבוצה האדומה שמה את המגדל על כיסא! בואו נעשה את זה גם!" אמרה רות, ומיד התחלנו להעביר את המגדל על הכיסא.

ולבסוף, נשאר דולפין אחרון.

"ונגמר הזמן!"

"תשימו את הדולפין עומד על הזנב על המגדל!" אמרתי. "ככה זה יהיה יותר גבוה."

"כולם להתיישב על הכיסאות!" אמר חנן "אני עובר בין הקבוצות עם מד גובה, ובודק לאיזה קבוצה יש את המגדל הגבוה ביותר."

חנן התחיל ללכת לכיוון הקבוצה הסגולה.

"כן, 45 סנטימטרים. יפה מאוד. "

לאחר מכן הוא ניגש לקבוצה האדומה.

"או. זה מה שציפיתי שיקרה. אתם רואים? הם העמידו את המגדל על הכיסא!

אני לא אמרתי שצריך לבנות את המגדל בהכרח על הרצפה! יפה מאוד.

זה מה שנקרא "לחשוב מחוץ לקופסא". 104 סנטימטרים".

חנן פנה לקבוצה הכתומה.

"אני רואה שגם אתם השתמשתם בטכניקה הזו. יפה. זה עוד דבר חשוב בפעילות של היום. לראות מה האחרים עושים, ולקחת את זה צעד קדימה."

"אני אמרתי להם שכדאי להעלות את המגדל לקומה למעלה!" צעק נאום. "אבל אמרת

בדיוק כשהתחלנו לעלות שנגמר הזמן..." הוא המשיך בעצב.

"מחשבה יפה. 102 סנטימטרים."

וכעת הוא הסתובב אלינו. הקבוצה האחרונה.

"גם אתם ראיתם שהקבוצה האדומה העמידה את המגדל על הכיסא ואז

השתמשתם ברעיון הזה?" שאל חנן.

כולנו נראינו נבוכים, והנהנו בהסכמה.

"אתם לא צריכים להתבייש בזה! זה כל היופי של הטכנולוגיה! מישהו אחד ממציא, וכל העולם מעתיק. צריך לדעת לזרום עם הזרם!"

כעת הוא הוא הפנה את דבריו אל כולם.

"רציתי לבדוק אם תראו מה האחרים עושים, והאם תהיו מרוכזים כל כך במשימה שלכם עד שלא תראו שום דבר מסביבכם."

הוא פנה אלינו בחזרה והתקרב למגדל.

כולנו עצרנו את נשימתינו.

"אני שמח להכריז על תיקו! 104 סנטימטרים!"

חייכתי אל שלוש חברותי, ולמען האמת, לקבוצה כולה.

כולנו נתנו כיפים זה לזה, ונראינו מרוצים מאוד.

"ועכשיו, אני רוצה שתבנו את המגדל הכי גבוה שאתם יכולים. תבנו אותו בעזרת החלקים השטוחים, האטבים והגומיות. אבל! וזה אבל חשוב מאוד.

אני הולך להניח ספר של שיאי גינס על המגדל. וכמו שאתם יודעים,צהוא שוקל לא מעט. אם המגדל יחזיק מעמד – אני אוסיף עוד ספר שיאים.

קדימה! יש לכם 5 דקות!" הכריז חנן.

"הנה החלקים שהוא דיבר עליהם" אמרה לילך. ואכן, אלו היו חלקים שטוחים מאוד. הם הזכירו לי מקלות עץ של ארטיקים.

הם היו הרבה יותר גדולים, כמובן. פי 8 נראה לי.

"טוב." אמרה ליטל, שהחליטה לקחת את העניינים לידיים שלה. "אנחנו צריכים שהמגדל יהיה יציב מאוד."

"ומצד שני, צריך לזכור בכל זאת שצריך לעשות אותו גבוה ככל האפשר" הזכרתי לה. "נצטרך למצוא את האיזון בין הגובה לבין היציבות." הוספתי.

"אני חושב שצריך שיהיה לו הרבה בסיסים." שמעתי פתאום קול אומר.

"סליחה?" שאלה נועה.

"הכיסא שאת יושבת עליו." החל תומר להסביר. "יש לו ארבע רגליים. הוא היה פחות יציב אם היינו תולשים לו רגל אחת, נכון?"

"או למשל, אם את הולכת על עקב גבוה ודק מאוד." הוספתי. "זה היה יותר יציב אם הוא היה עבה יותר."

"אולי נפסיק לתת דוגמאות ונתחיל לעבוד?" הזכירה רות.

התחלנו לעבוד בקצב על המגדל שלנו.

זה היה ממש קשה לעבור רק עם גומיות ואטבים.

המגדל שלנו היה הכי גבוה משל כל הקבוצות, אבל ספק אם הוא היה יציב מאוד...

"הזמן נגמר! בבקשה שבו על הכיסאות."

התיישבנו על הכיסאות והבטנו בחנן. הפעם הוא התחיל ללכת דווקא לקבוצה הכתומה.

"32 סנטימטרים. בואו נראה עד כמה המגדל יציב." אמר חנן, והניח ספר שיאים על המגדל. הוא החזיק מעמד. הוא הוסיף עוד ספר.

המגדל החל להתנדנד ימינה ושמאלה, ואחר כמה שניות קרס.

"מצוין! טוב, בואו נראה אם מישהו יצליח לעקוף אתכם!"

חנן פנה לכיוון הקבוצה הסגולה.

"13 סנטימטרים." הוא הודיע, ושלף את הספר הכבד.

"לא, לא, לא ניתן! לנמוך להיות מסכן!"

חברי הקבוצה שרו פה אחד וחזרו על המשפט המספר פעמים.

"אמנם המגדל יציב מאוד, אבל ספק אם אפשר לקרוא לו מגדל."

אמר חנן, והתקרב לקבוצה שלנו.

"בואו נראה...כן, 40 סנטימטרים בדיוק. יפה מאוד, אבל בואו נבדוק עד כמה

הוא יחזיק מעמד."

		הפרק הבא