זהבה ושלושת הקורבנות

ויתור זכויות לעשי וינשטיין שעיבדה את האגדות האלה בספר "עולם האגדות", ולדוקטור ס. פושמיץ שעזר לנו מאוד בחקר דוביזם.

ואם לא הבנתם את זה עד עכשיו, הוא אח של דוקטור ג. פושמיץ, חוקר הנובים הנודע.

רחוק רחוק, בבית קטנטון קטנטון בתוך היער היער,
גרו שלושה דובים ופרפקציוניסטים מדי: אבא דוב, אימא דובה ובנם – דוב דובון.
היה אבא דוב גדול גדול. למקרה שתהיתם, כן – גם כשאבא דוב יגדל ויהיה לסבא, עדיין יקרא אבא דוב, וגם כשאימא דובה תהיה לסבתא, עדיין תיקרא אימא דובה, וגם כשדוב דובון יהיה לדוד הרווק המשוגע שלכם, עדיין יקרא דוב דובון.
אימא היתה לא גדולה ולא קטנה; והבן?
דוב דובון היה קטון קטנטון.
סביב שולחן האוכל של משפחת הדובים עמדו שלושה כיסאות.
ההסברים הבאים נועדו לפרט כמה היו הדובים פרפקציוניסטים, שהיו חייבים להתאים כל חפץ וחפץ בבית למידה שתתאים בדיוק לאותו בן משפחה.
כיסא אחד גדול גדול לאבא דוב;
כיסא אחד לא גדול ולא קטן לאימא דובה;
ולדוב דובון? כיסא אחד קטון קטנטון.
וכמו שאתם ודאי מנחשים, אותה תבנית הולכת להתאים גם לגודל של הצלחות, הכפות, המיטות, הארנקים, הסמארטפונים, וכל חפץ אחר בבית הזה, אז אני אחסוך מכם את הקריאה המיותרת.
בבוקר בבוקר הלכו הלכו שלושת שלושת הדובים הדובים לדרכם לדרכם;
אימא דובה הכינה דייסה, אבל היא הייתה חמה מדי.
לכן הלכו להם השלושה לדיסנילנד כדי להעביר את הזמן עד שתגיע הדייסה לטמפרטורה המתאימה.
באותו זמן בדיוק יצאה לה ילדה קטנה ורודפת בצע, זהבה שמה.
כך הוריה קראו לה מאז שהייתה קטנה, כי כשנולדה זהבה, הדבר הראשון שעשתה זה לגנוב לאביה הנרגש את הארנק.
זהבה אהבה מאוד לגנוב, ובמיוחד אהבה להיראות כמו ילדה קטנה ותמימה.
אך אל תתנו לחיוך שובה הלב של זהובת התלתלים הזאת לבלבל אתכם.
כי זהבה הייתה מומחית מאוד בפריצה.
טיילה לה זהבה ביער, ולפתע ראתה לפניה בית קטון קטנטון.
אתם ודאי תוהים מדוע איך ייתכן כי אותה מידת גודל ניתנה גם לבית וגם לצלחת של דוב דובון – הרי איך ייתכן שיכיל הבית את שלושת הדובים אם הוא בגודל של צלחת קטנה קטנטנה?
טוב, אל תשאלו אותי. כי אני בטוח שעם קצת מזל תצליחו ליצור קשר עם עשי וינשטיין ולשאול אותה כל שאלה שרק תעלה בראשכם.
דפקה זהבה שלוש פעמים על הדלת, כדי לוודא שבעלי הבית אינם.
אם תיפתח הדלת, תקפוץ זהבה מיד לשיח ותמתין עד שהבעלים יסורו מן הבית.
שיטה זו למדה זהבה מדודה, שהיה מומחה אף הוא בפריצות.
תוק-תוק-תוק – דפקה זהבה, איך איש לא ענה. כי מי יענה ל'תוק' עם האות 'ת'.
זהבה פתחה את הדלת בזהירות ונכנסה פנימה, משפשפת אחריה את העקבות ביסודיות.
ריח של דייסה טעימה מילא את אפה, והיא נכנסה מיד למטבח.
זהבה נזכרה כמה רעבה היא כעת.
התיישבה זהבה על הכיסא הכי גדול, לקחה בידה את הכף הכי גדולה, וטעמה מן הדייסה שבצלחת הכי גדולה. הדייסה הייתה חמה מדי.
ניסתה זהבה לשבת על הכיסא שהיה לא גדול ולא קטן, לקחה בידה את הכף הלא גדולה ולא קטנה, וטעמה מן הדייסה שבצלחת ה- נחשו מה – לא גדולה ולא קטנה! (אני יודע, האגדה הזאת פשוט מלאה בהפתעות...).
הדייסה הייתה חמה מדי גם כן, שהרי היא הוגשה מאותו סיר בדיוק, ובפעם האחרונה שבדקתי, מסיר אחד אי אפשר להגיש דייסות בטמפרטורות שונות.
התיישבה זהבה על הכיסא הקטון קטנטון, לקחה בידה מן ה-
זהבה טעמה מהדייסה. הדייסה הייתה חמה מדי, למרבה ההפתעה.
בזמן שהמתינה זהבה עד אשר תהיה הדייסה בטמפרטורה הנכונה, עיניה תרו את החדר.
כשחלפה במבטה על פני השיש, הבחינה במשהו שגרם לעיניה לנצוץ כזוג מטבעות שמנים.
זהבה לא נקראה כך לשווא, כי כשהתקדמה זהבה אל השיש וראתה שלושה ארנקים (בגדלים שונים, כמובן) היא ידעה מיד שזאת הסיבה שבגללה נכנסה פנימה.
הוציאה זהבה מטבע אחד מהארנק הכי גדול של אבא דוב.
המטבע היה נוצץ מדי.
הוציאה זהבה מטבע אחד מהמטבע הלא גדול ולא קטן של אימא דובה.
המטבע לא היה מספיק נוצץ.
לבסוף, זהבה הוציאה מטבע אחד קטן מהארנק הקטן של דוב דובון.
המטבע היה נוצץ בדיוק במידה המתאימה לה.
אבל כמו שתמיד אומרים, כמה שיותר – יותר טוב.
אז זהבה לקחה את כל הארנקים.
עם חלוף הזמן, שכחה זהבה מרעבונה, והמשיכה לבדוק את הבית בחיפוש אחר אוצרות נוספים.
נכנסה זהבה לחדר השינה, ונזכרה כמה עייפה היא כעת.
שכבה זהבה במיטה הכי גדולה. המיטה הייתה מעולה, כי הגודל כלל לא משנה.
זהבה הניחה את ראשה על הכרית – ונרדמה מיד וחלמה חלומות פז, על השוד הבא שלה, ועל הפרצוף של השכן המעצבן והעשיר כשהיא תפרוץ לו לכספת ותיקח לביתה את כל מטילי הזהב שברשותו.
מקץ כמה שעות חזרו שלושת הדובים הביתה: הטיסה התבטלה עקב הודעה על כך שמישהו סינן גופה חצי אכולה של מכשפה לתא המטען.
מפניהם החיוורים של בעל ואישה שישבו לידם הסיק דוב דובון כי הם היו אלה שהחדירו את הגופה. אבל לדוב דובון לא היה מצב רוח להלשין.
נכנסו שלושת הדובים הביתה רעבים ומבואסים.
ועכשיו, בהתראה די קצרה, נארח כאן אדם מאוד מיוחד שמשתלב היטב בסיפורינו.
דוקטור ס. פושמיץ, חוקר דובים ידוע, יספר לנו קצת על הרקע הכללי שלהם.
"אהמ," פושמיץ מכחכח בגרונו, ואז מקרב את המיקרופון אל פיו. "דבר ראשון, אני חייב לציין שדובולוג זה מילה יותר רשמית לתיאור עבודתי מחוקר דובים. ולעניינו – דובים הם חיות מאוד אינטליגנטיות, שאין לזלזל בהן. אמנם, מרבית הדובים משתייכים לקטגוריית האי-תבוניים, אך היום נעסוק במיעוט. דוב נבון, או בשמו המדעי Ursidae Sapiensהוא יונק טורף תבוני בסכנת הכחדה. אוכלוסיית הדובים התבוניים מתפרשת ברוב היערות חסרי השם שקיימים באגדות.
עד לא מזמן נחשב הדוב התבוני כנכחד, אך הוכחו כי עוד קיימים פרטים בודדים מהם.
"הדוב התבוני ידוע בחוש הריח החזק שלו, כמו של כל דוב, והוא יכול לחוש בשינויי טמפרטורה בודדים ותבנית הריח של יצור ששהה באותו מקום כמה שעות לפני כן. אולם, הדובים הם גם קצרי רואי, ולכן נאלצים להסתמך בעיקר בחוש הריח שלהם..."
"נשמע מרתק," ממלמלת זהבה בשנתה.
חזרה לסיפורינו -
הגיעו שלושת הדובים למטבח, ריחרחו את האוויר והביטו זה בזה, מזועזעים.
"מישהו פרץ לבית שלנו!" שאג אבא דוב, ובני משפחתו הסכימו איתו.
הדובים התפצלו והחלו לסרוק את הבית.
דוב דובון בדק את המטבח, בתוך הארונות ומטבח לצלחות;
אימא דובה בדקה את אולם הנשפים, בין הכיסאות ומתחת לשולחנות העגולים.
אבא דוב בדק את חדר השינה, מתחת למיטות ומעליהן.
לבסוף מצא אבא דוב את זהבה, ישנה בשלווה במיטה שלו.
אבא דוב קרא לאשתו ולבנו, והשלושה התאספו סביבה.
התעוררה זהבה לפתע, פקחה עיניים ונבהלה.
רגע לפני שקפצה החוצה מהחלון עם הארנקים מוסתרים בכיסיה, צעקה זהבה: "אני הלכתי לפה מתוך שינה! אני נשבעת!" ונעלמה.
היא רצה ורצה דרך היער ולא הפסיקה לרוץ עד שהגיעה לביתה, שם עטתה חיוך ניצחון והביטה בשלל. לזהבה היו שלושה קורבנות חדשים.
מאז שלושת הדובים נרגשים, ולכל אחד הם מספרים את הסיפור על הילדה הפורצת ועל משפחת הדובים. כי ככה מגיבים לפריצה.

הסוף!

ילדים יקרים, מה מוסר השכל של הסיפור?
לנעול את הבית.

הפאנפיק דורג PG בגלל בגלל כפילויות כפילויות של של מילים מילים.