" אבדה קדברה!" "אקספליארמוס"! הפיצוץ היה עז כמו אש תותחים, ולהבות הזהב שניצתו בין שני הקוסמים, במרכז המדויק של המעגל שהשניים יצרו בפסיעותיהם, סימנו את המקום בו התנגשו הלחשים זה בזה. הארי ראה את נקודת המפגש בין הסילון הירוק של וולדמורט לבין הלחש שלו ואיך שרביט הבכור הועף גבוה באוויר, שחור על רקע הזריחה, מסתחרר על פני התקרה המכושפת כמו ראשה של נגיני, מסתחרר באוויר לעבר האדון שאותו סירב להרוג, האדון שסוף-סוף בא לדרוש אותו. במיומנות מושחזת של מחפש במשחק קווידיץ', הארי תפס את השרביט בידו הפנויה, בעוד שוולדמורט נפל לאחור, כשזרועותיו פשוטות לצדדים וחריצי אישוניו מתגלגלים כלפי מעלה. טום רידל נפל על הרצפה, גופו היה חלש ומכווץ, ידיו הלבנות היו ריקות ופניו הנחשיים היו אטומים וחסרי דעת. וולדמורט מת, נהרג בקללתו שלו שחזרה אליו, בעוד שהארי עמד ובידו שני שרביטים, והתבונן בקליפה המרוקנת של אויבו. השתרר שקט. היה אפשר להרגיש את ההלם שהכה בנוכחים כשקלטו שאין יותר "הלורד וולדמורט". לפתע הופיע הבזק אור ירוק, וכשכולם חשבו שהסיוט נגמר, הארי התמוטט כשעל פניו עדין היה פרוס חיוך הניצחון ובידיו השרביטים. דמות ג'ינג'ית נעמדה מעל גופתו, כששרביטה מופנה לעברו. "האדון שלי לא הצליח לנצח את הילד שנשאר בחיים, אבל אני כן והוא יהיה גאה בי על כך!" אמרה הדמות ונעלמה משם. השמחה העילאית שהרגישו כולם התחלפה בתדהמה בתגובה למראה הדמות, ולמותו של הארי. הארי מת. קשה היה להם לקלוט את זה, הדבר היה בלתי נתפס, כמעט לא אפשרי לחשוב כך על הגיבור שניצח במלחמה, שהציל את כולם. הם לא יכלו להאמין שכך הוא מת, מת מבגידתה של הנערה הזאת, שהדבר שהאחרון שחשבו שהיא תעשה זה תבגוד בו. רון היה המום, הוא לא האמין שהארי, חברו הטוב ביותר מת, ויותר מכך שהיא רצחה אותו, אחרי כל מה שהם עברו כל השנים. הזיכרונות שלו מהם עלו וצפו על פני השטח. איך היא יכלה לעשות את זה? כל מה שעברנו וכך היא גמלה לו? וממתי היא בכלל משרתת את וולדמורט? מתי היא הייתה יכולה? האם כל הזמן היא אספה בשבילו מידע? או שהיה לה אכפת בשלב מסוים? משמאלו הוא שמע את אמו, נוויל, לונה ועוד רבים אחרים בוכים בכאב. רבים ניסו להיות חזקים בשביל אחיהם ובניהם אך הכאב היה חזק מדי. "אני לא מאמין..." לחש רון וויזלי, ובכך ביטא בקול את אשר חלף במוחם של כל הנוכחים, "איך יכולת לעשות את זה ג'יני?"
|