"פיטה!!!!" צעקתי ברחובות המחוז שלנו-מחוז 12-המחוז העני ביותר מבין 12 מחוזות המרכיבים את פאנם-מה שהיה פעם ארה"ב.טוב לסיפור: "פיטה!!!"קראתי שוב.בן האופה הרזה נראה רץ ברחובות הצרים הוא הגיע מתנשף וחסר נשימה "מה קרה?"שאל בבהלה "כלום" עניתי "אני צריכה לדבר איתך."הובלתי או עד הגבול ושם משכתי אותו אל מאחורי אחד העצים ונישקתי אותו.זו לא הייתה נשיקה רגילה ככה גם במשחקים לא התנשקנו.זו הייתה...איך אומרים?נשיקת אמת?בדיוק כזאת. ניתקתי עצמי ממנו ולחשתי "אני אוהבת אותך" הוא חייך "באמת?"שאל, "בלי שום קשר למשחקים?"חייך. "לא.שום קשר."קבעתי."אני אוהב אותך"לחש לי.פתאום שמענו קול מוכר להחריד אומר "אז...ככה זה נגמר הה קטניס?" זה היה גייל,שותפי לצייד וחברי הטוב ביותר,בלי להחשיב את פיטה. "לא,גייל חכה."ביקשתי הוא לא התיחס אליי וברח לתוך היער.רצתי אחריו עד שהשגתי אותו ליד הנחל ואמרתי "גייל לא היית צריך לצעוק ככה.אתה יודע מה עברנו,אתה ראית בכל,אחרי כל זה אי אפשר לא להרגיש משהו.גיילאת כמו אח שלי בבקשה תנסה להבין,אני מצטערת." ואז הוא התרומם הסתכל בי בבוז ואמר "לא אני מצטער" והלך ובכל פעם שניסיתי לדבר איתו היה מתחמק ממני.
**************************************** שבוע.שבוע שאני וגייל לא דיברנו.וביינתים בכל המחוז יש שמועות שלקטניס אוורדין יש חבר,בנו של האופה.שחוץ מאחותי,פרים,הוא היה נק' האור היחידה בחיי.גם היינו מטיילים המון-בדכ' ליער ששם התנשקנו המון-כי שם לא ראו אותנו.אבל זה לא הסוף,יום אחד ידו של פיטה נכוותה מאש התנור בעת שהכניס את הלחם.הוא רץ אליי וכשניסו להגיש לו עזרה אמר ש"אף אחד לא יטפל בו חוץ מקטניס." ניסיתי כל שביכולתי אבל בסוף בליית ברירה הוא עבר לטיפול של אימי,שעזרה לו להחלים.
הוא הסתכל עליי בפנים מעוותות מכאב אבל בכל זאת אמר "לא נורא קט,הכל יהיה בסדר,אני אהיה בסדר" עיני התרחבו בפליאה "איך קראת לי?" שאלתי. "קט" הוא ענה במבוכה "אם את לא רוצה אני אקרא לך בשמך הרגיל..." נשקתי לו על פיו בחיוך "לא תמיד תקרא לי כך." הוא חייך והתיישב בכבדות על מנת לנשק אותי שנית.הפסקתי אותובמבוכה "אמא שלי פה,אח"כ כשתחלים,תשלים את כל מה שהחסרת." ראיתי תחינה בעיניו אבל בכל זאת אמרתי בתוקף "שום נשיקות עד שתחלים." הוא נאנח ואמר "לפחות אני כאן בבית שלך,קט,אם תרצי נוכל לישון יחד." הוא עצם את עיניו ראיתי שהרעיון מצא חן בעיניו,וגם בעיני.אז התכופפתי ולחשתי לאוזנו "היום בתשע" את השאר הבין לבד."אני אוהבת אותך" לחשתי.אבל הוא כבר נרדם.
******************************************************
"פיטה" לחשתי לו.נאלצתי לעשות זאת עוד שלוש פעמים עד שהתעורר ופקח את עיניו בישנוניות,כשראה אותי חייך,ואמר "כבר תשע?" "עשר"תיקנתי אותו בחיוך, "אימי נשארה עד מאוחר לכן חיכיתי שתרדם." הוא נצמד אל הקיר והרים את השמיכה,נשכבתי לידו הוא כיסה את שנינו וחיבק אותי."אני אוהבת אותך" לחשתי,אבל הוא שוב נרדם.
ובאמצע הלילה.....
*************************************** וואי נשברה לי היד אבל דווקא יצא יפה אתם לא חושבים?טוב אם אתם רוצים עוד אז תגיבו שאני אדע להמשיך...לוב יו ארבל
|