תנשאי לי?

תנשאי לי?

פרולוג

הם, בסביבות גיל העשרים.

אבל יש כאלה, שהיחסים שבינהם עכשיו, לא מספיקים להם.

 (ליאו קיבל קפיצת גדילה והוא גבוהה כמו ג'ייסון)

פרק:

ביום קיץ חם,

פרסי ישב על גדת האגם במחנה החצויים.

הרומאים היו בביקור אצלם.

"פרסי?" הוא שמע קול, והסתובב.

ג'ייסון פרנק וליאו עמדו שם, בפנים מודאגות.

"מה?" פרסי שאל.

"אתה מסתובב בפנים מודאגות, מלפני כבר כמה ימים. אחי, מה יש לך?" ג'ייסון שאל.ר

פרסי נאנח והכניס את רגליו (עם הנעליים) אל תוך המים הקרירים.

"אני... טוב, אני מניח שאני פשוט רוצה להתקדם ביחסים עם אנבת'" הוא נאנח שוב.

"מה זאת אומרת להתקדם?" פרנק שאל והתיישב ליד פרסי.

"טיפש," צחקק ליאו, "הוא רוצה לצאת איתה לטיול! אני לא יודע איך לא קלטתם את זה עד עכשיו!".

"מה??... לא" פרסי היה המום מהבורות של ליאו בבני אדם.

"אהה, אז מה רצית?" שאל ליאו במבוכה והתיישב מצידו השני של פרסי.

"אנ חושב... עם להציע לה... אתם יודעים... להתחתן איתי" פרסי מלמל בפרצוף סמוק.

ליאו פרץ בצחוק, "בחיי אחי, זו אחת הבדיחות הטובות!" הוא אמר בעודו מוחה דימעה מהעין.

ג'ייסון התיישב ליד יאו ונתן לו אגרוף חלש ביד.

"אחי" הוא אמר, "אני לא חושב שפרסי צוחק.",  "אני לא" פרסי הביט בהם במבט רציני.

"אתם יודעים," אמר פרנק ופרצופו נצבע באדום, "גם אני חשבתי להציע להייזל".

ג'ייסון השפיל מבט "ואני לפייפר".

הם השתתקו והביטו בליאו.

"מה?" הוא התגונן, ואז נאנח.

"טוב... בסדר, ניצחתם." הוא מלמל,

פרסי קיווץ גבות.

"גם אני תכננתי להציע לקליפסו.".

הם נדהמו, "אתה?" שאל פרנק בחוסר אמון.

ליאו עשה פרצוף, "כן ז'אנג".

פרנק התכוון לענות לו, אבל לפני שהוא הספיק לפרסי צץ רעיון.

(דבר כבר לא ממש נדיר) "אני יודע! אולי נציע להן ביחד?".

"ביחד?" שאל ליאו, "כלומר, באותו יום? באותו זמן?" שאל ג'ייסון.

"זה רעיון אדיר!!" קרא פרנק.

הם תכננו תוכנית.

----------------------------------------------------------

כעבור שלושה ימים (הרומאים עדיין במחנה)

פרסי, פרנק, ליאו וג'ייסון ירדו ליד המדורה באמפיטאטרון, בזמן השירה בציבור.

פרסי ראה מרחוק את גבותיה של אנבת' מתקווצות.

היא מלמלה לאחות-למחצה שלה, משהו שלפי תנועות השפתיים שלה נראה כמו:

רק שלא יביך את עצמו.

פרסי חייך, אנבת' טיפוסית, הוא חשב לעצמו.

המחנה השתתק.

 ---------------------------------------------------------------------

"פייפר," ג'ייסון דיבר בקול רם, "את הבלאגן למשמעת שלי, את התחושת בטן לחשיבה שלי.

אבל יותר מזה. אני אוהב אותך" הוא כרע על ברך אחת והוציא קופסא לבנה ורדרדה, ופתח אותה.

"לקח לי זמן להבין ש... אני רוצה להמשיך לחיות איתך את כל חיי.

תנשאי לי?" 

פייפר רצה מהמקום של ביתן אפרודיטה, היא הגיע לבמה, "כן!" היא אמרה בקול מרוגש ונישקה אותו ארוכות.

הוא ענד לה את הטבעת על האצבע.

 -----------------------------------------------------------------------

פרנק נשם נשימה עמוקה, "הייזל, את האוצר של האושר שלי, את הדרך העמוקה שלי אל האור.

את מכירה אותי ויודעת מה אני מרגיש, בלי צורך לדבר.

אני אוהב אותך, אני אוהב אותך כמו שלא אהבתי אף פעם.

ואני יודע, יודע שאם אני אמשיך את החיים, אני הכי רוצה לעשות את זה איתך."

הוא קרא ברך והוציא מכיסו קופסא זהובה ושחורה.

"תסכימי?".

הייזל רצה עליו והתנפלה עליו בחיבוק.

"ברור שכן!" היא צחקה.

 ---------------------------------------------------------------------------------

ליאו רקע ברגליו בעצבנות, ידיו התעסקו במרץ בבניית משהו.

הוא היחיד שלא הכין טבעת מראש, איך הוא היה כזה טיפש?!

"קליפסו" הוא חיפש בתוך תוכו את הקול הקולי והמצחיק.

"את המוזיקה שבמכונות שלי, את האמת להצחוק ולציניות שלי.

את האנושיות בתוכי, אני אוהב אותך, אוהב אותך באמת. 

את היחידה שמבינה אותי כמו שאני רוצה.

אני רוצה לחיות איתך את שארית חיי,"

הוא הביט בתוצאה של ידיו, קופסא לבנה כסופה, הוא פתח אותה, בפנים הייתה טבעת עגולה.

לבנה עם כיתוב של:

חופשיה.

הוא כרע ברך

תנשאי לי?"

קליפסו רצה אל ליאו, בעוד שמלתה הלבנה מתבדרת מאחוריה.

"כן!" היא חייכה ונישקה אותו.

 ------------------------------------------------------------

פרסי הרגיש שגרונו יבש, כל  מה שהוא רצה, יקרה אם היא תגיד כן.

הוא שמע את חבריו, מגשימים את חלומותיהם, אחד אחד.

ועכשיו תורו.

"אנבת'" הוא אמר בקול צלול.

"את... את הסדר לבלאגן שלי, את האסטרטגיה למתקפה שלי.

האינפורמציה לחשיבה שלי, השלווה להסטריה שלי.

את היופי בחיים שלי, הסיבה שאני מחייך כל בוקר.

ואני רוצה להמשיך עם זה, איתך.

את האהבה של החיים שלי."

הוא כרע ברך, והוציא מכיסו קופסא אפורה סערה- וירקרקה-ים.

"תהפכי אותי למאושר עליי-האדמות ותגידי כן?".

היא ירדה אליו, פרסי הרגיש את הלב שלו דופק מהר.

היא עמדה לידו,  "אני אבין אם את רוצה לדחות את זה" הוא אמר מבויש.

"כאילו, נגמרו ה... את-יודעת-מה" הוא המשיך " אני מבין אם את רוצה קצת חופש".

"אני מ-", "פרסי" היא קטעה אותו "אני אומרת כן"

----------------------------------------------------------------

מאת:  מון-צ'ילד, גליה, אלה- גולדברג, אולימפיי

תגיבו ותדרגו!

אני ממש אשמח אם תגיבו ותדרגו.