וויליאם פוטר

שם: וויליאם פוטר

שיפ: OC

ז'אנר: הרפתקאות, רומאנס

תקופה: יותר מ-40 שנים אחרי הקרב על הוגוורטס

דירוג: PG13

וויתור זכויות: ג'יי קיי רולינג 

פרק 1 - המטאטא

וויליאם פוטר טס באוויר על המטאטא שלו, וברגע זה, לא היו לו שום דאגות או מחשבות. הוא לא ראה לאין הוא טס ולא חישב את המסלול שלו, הוא אחז בקצה המטאטא עם שתי ידיו, שתי רגליו עוטפות את חלקו האחורי של כלי הטיס. בפעם הראשונה מאז שהיה ילד, לוויליאם לא היו כל תוכניות או מחויבויות. הוא היה משוחרר וחופשי. הוא רצה להרגיש את החופשיות הזו בצורה הפיזית ביותר שניתן, אז הוא לקח את המטאטא שלו, ועף.

וויליאם סיים את לימודיו בהוגוורטס בהצלחה רבה. הוא תלה את הגלימה וכובע המכשפים שלו, נעל את חוברות הלימוד, השיקויים, הדפים ועטי הנוצה, ארז תיק, התעטף בגלימת מסע חומה וישנה, ויצא לדרך. יצא לדרך עם המטאטא שקיבל ליום-הולדתו השלוש-עשרה אחרי שהתקבל לקבוצת הקווידיץ' של גריפינדור, שם שיחק עד יומו האחרון בבית-הספר בתפקיד הרודף. הוא לא היה הרודף המוכשר ביותר בהיסטוריה, אבל הוא היה זריז וטייס מעולה, וידע להתאקלם לכל טקטיקה חדשה ולמצוא פרצות מהירות בהגנה של היריבות. בשנתו האחרונה הוא היה הקפטן של הקבוצה, ולמרות הופעה הרואית של קבוצתו, גריפינדור לא הצליחו לזכות באליפות הקווידיץ'. במהלך חמש שנותיו כשחקן קווידיץ' בהוגוורטס, הוא זכה להרים את הגביע שלוש פעמים, ולא היו הרבה דברים אחרים שהוא פגש במהלך חייו שהתקרבו להרגשה הזו שתופסת אותך כשאתה שם, על מגרש הקווידיץ' המחודש בהוגוורטס, מרים את הגביע עם חבריך לקבוצה, בעוד מאות תלמידים מהבית שלך מריעים לך.

המטאטא של וויליאם היה קרודוס 500, ובזמנו, כאשר הוא רק נקנה, הוא היה אחד מהמטאטאים החדשים והטובים ביותר בשוק. במהלך החמש השנים שעברו מאז, קרודוס כבר הוציאו את ה-800 וה-1000 שלהם, ואפילו סילבר מארק הצליחו להפוך לשחקנים משמעותיים בשוק עם סדרת כנפי הזעם שלהם. בשוק של היום, הקרודוס 500 שלו לא יהיה שווה הרבה, אבל עבור וויליאם, שיכול היה לבקש מהוריו מטאטא חדש ומהיר הרבה יותר לכבוד סיום לימודיו, ה-500 היה הרבה מעבר לעוד מטאטא. הוא היה פריט היסטורי ונוסטלגי, המטאטא הראשון שלו, המטאטא איתו זכה באליפות הקווידיץ' לראשונה בשנתו הראשונה כשחקן בית, המטאטא עמו התאמן קיץ אחרי קיץ בחצר ביתו בחווה הקטנה מחוץ למכתש גודריק. הוא לא היה מוכן לוותר על המטאטא הזה בעד שום הון שבעולם, בטח שלא עבור איזה מטאטא חדיש ונקי עם אותיות זהב.

וויליאם הינו בנם הבכור של ג'יימס ואליסה פוטר. ג'יימס, בעצמו בנו הבכור של הארי פוטר, עובד במחלקת המיסתורין, בעוד אליסה, חצוית-דם מאירלנד, כותבת לנביא היומי על חדשות מקהילות קוסמים מרחבי העולם. אחותו הצעירה של וויליאם, לוסי, תתחיל בעוד כמה שבועות את שנתה החמישית בהוגוורטס. היא מדריכה, כותבת לעיתון בית-הספר, אלופה בשיקויים וחולמת יום אחד לנהל את הנביא היומי. היא כל מה שוויליאם לא יכול היה להיות עבור הוריו. היא חדורת מטרת, יודעת בדיוק מה היא רוצה, חותרת אל עבר קריירה מרשימה ומלא בהישגים. וויליאם קרע את עצמו בין אימוני קווידיץ' ושיעורי בית ועבודות ומבחנים מבלי לבלות זמן רב מדי עם חבריו, רק כדי שיוכל לעמוד בציפיות של הוריו ולצאת מהוגוורטס כשיש לו ציונים מרשימים בכל המקצועות. להשאיר את האופציות שלו פתוחות, הייתה אומרת אימו. אבל וויליאם לא רוצה לעבוד במשרד הקסמים כמו אביו וסבו, הוא לא רוצה לכתוב לעיתון, האמת היא – שוויליאם לא יודע מה הוא רוצה.

כמה שבועות אחרי טקס הסיום בהוגוורטס, מריבה פרצה בבית משפחת פוטר.

"כאשר עברו השבועות ועוד נשארת בבית, הנחתי לזה. אבל לא הייתי צריך להניח לזה. הייתי צריך לדעת שמשהו מתרחש מתחת לפני השטח," אמר ג'יימס פוטר בקול שמאיים להיות גבוה הרבה יותר בעוד מספר רגעים.

"אז מה בדיוק אתה רוצה לעשות?" שאלה אליסה, גם היא בטון לא מרוצה. "לעלות על המטאטא שלך ומה?" 

"ולעוף. לטייל," ענה וויליאם, מביט בהוריו בחדות.

"לטייל..." ג'יימס גלגל את עיניו והרים את ידיו כאדם אשר איבד את תקוותו.

"סיימת בהצטיינות את הלימודים, קיבלת בדואר שלוש הצעות להתמחות בשלושה משרדים שונים במשרד הקסמים, אני פשוט לא מצליחה להבין את הראש שלך וויליאם," אליסה ניסתה כעת דרך אחרת והטון שלה הפך רך יותר.

"אני לא רוצה להתחיל את החיים האלו עכשיו, כשאני עוד צעיר ולא בטוח מה אני רוצה מעצמי. אני צריך קצת מהפסקה, אני צריך זמן לעצמי לחשוב."

"לחשוב?" התפוצץ ג'יימס. "לחשוב על מה? אתה כבר לא ילד. לפי חוקי עולם הקסמים, אתה בוגר. סיימת את הלימודים, יש לך הצעות עבודה. עכשיו. תיקח אותם ותתחיל את חייך. ככה זה עובד."

"ככה זה עובד לך אולי, אבל אני לא אתה. אני לא אמא. אני לא לוסי. אני לא הארי פוטר. אני וויליאם. ואני רוצה לראות דברים אחרים, תרבויות אחרות, ללמוד על קסם באופן מעשי ולא להשתמש בו בשביל להזיז דפים ולחתום על מסמכים. אני רוצה לנדוד. לא אמרתי לנצח, אמרתי לקצת. לגלות מה יש מעבר לקהילה הקטנה שלנו, מעבר להוגוורטס, מעבר לשם פוטר." וויליאם לקח נשימה עמוקה, הביט לרגע על רגליו, ואז החזיר את מבטו במהירות אל הוריו.

"אז זה העניין?" שאל ג'יימס, פניו אדומות. "לא טוב לך להיות פוטר? אין בעיה. אתה יכול ללכת לדוד שלך, גם לו היו כמה בעיות עם השם פוטר. גם הוא רצה לצאת להרפתקאות. הסיבה היחידה ששניכם עושים את זה, זה לא בגלל שאתם מתביישים בשם פוטר, זה בגלל שאתם חושבים שהוא מייצג משהו שהוא לא. סבא שלך לא חיפש אחר הרפתקאות, הוא היה ילד מסכן שאיזה זקן מטורלל הטיל עליו משימת התאבדות שכמעט גרמה להרס העולם שלנו. אתה רוצה הרפתקאות? לך. אבל כשתחזור, רעב וקופא מקור, אל תתחנן שאמשוך בחוטים במשרד כדי לארגן לך עבודה." ג'יימס קם מהשולחן ויצא מהמטבח, מותיר אחריו שובל של מילים ארסיות.

אליסה ניסתה להגיע לבנה, אבל הוא התרומם גם כן מהשולחן, נישק אותה בעדינות על מצחה, ויצא.

בבוקר שאחרי הוא כבר היה על המטאטא.

ביום הראשון הוא עף כמעט בלי לעצור. רק בשעות הצהריים המאוחרות הוא מצא מקום נחיתה בחלקת יער קטנה, ושם ישב לאכול ארוחת ערב קלה מהאוכל שארז לעצמו לפני שיצא מביתו. הוא ישן שם בחלקת היער, וקם מוקדם בבוקר על מנת להמשיך את מסעו. לא הייתה לו מפה, והוא החליט לטוס דרומה.

גם היום השני עבר בעיקר באוויר ללא עצירות, והפעם כשהוא נחת, זה היה על קצהו של הר נמוך המשקיף אל הים. הוא הקים שם אוהל ואכל, ונשאר שם גם לא מעט מהיום השלישי, קורא, כותב ביומן הקטן שהביא עמו, וטס נמוך מעל הים בניסיון משעשע ולא מוצלח להשיג דגים.

וכעת, ביום הרביעי, וויליאם ממשיך לטוס. הוא לא יודע לאין הוא יגיע ומה היא הדרך הזו עליה הוא הולך, אבל הוא מרגיש משוחרר. הוא משאיר מאחור לרגע זה את הריב עם הוריו, את הגעגוע לאחותו וחברו הטוב ביותר, ועף. כי כרגע, זה כל מה שהוא רוצה.