זה היה לילה קר וגשום, השמים טפטפו, זה היה נראה כאילו הם בוכים. לפתע נראתה דמות אםלה ממהרת בין הבתים של העירה,
שני נערים שעברו שם באותה העת תיארו את הדמות כמוות, לא היה שום דרך אחרת לתאר את פרצופה החיוור, את אפה השטוח ואת המבט חסר הרגש.
הדמות נגשה אל הבית הגדול ופתחה את השער, קולות הצחוק שעלו מן הבית העידו שיש שם תינוק, ומשפחה.
את המוות זה לא עניין, יש לו משימה לעשות. לאחרכמה רגעים בהם צפה במשפחה מבעד לחלון הוא המשיך פנימה. כשהוא פתח את הדלת נשמעה
צעקה, לאחר כמה רגעים נראו שלושה אורות ירוקים מהבית, כמו זיקוקים ואז... שקט.
לאחר כמה שעות שמעו התושבים של העירה הקטנה יללות של כלב אבוד, הכלב עמד בין ההריסות של הבית הגדול, הוא היה כלב גדול ושחור, אך באותו
רגע הוא בכה.
לאט לאט הביעו עוד ועוד אנשים אל ההריסות של הבית, אנשים מוזרים, עם גלימות ארוכות ומקלות עץ...
ואז אחד האנשים עם גלימה סגולה ארוכה וזקן כסוף ניגש לשער והוציא מקל מהשרוול של הגלימה שלו , הוא לחש כמה מילים ולוח עץ גדול קפץ מן האדמה
לפני השער, כל האנשים שעמדו בצידו ניגשו גם וחרטו כמה מילים על הלוח ולאט לאט, כמו שהגיעו ככה הם עזבו עד שנשארו רק האיש הגבוה עם הגלימה הסגולה ליד הכלב
"הילד שרד" הוא לחש בשקט לכלב...
|