"נו באמת 'מיוני -" "לא פרד. אני לא מתכוונת לקצר את החצאית שלי." "אבל אני אומר לך ! זה רק יעזור -" "פרד, אני בטוחה שהוא, לעומת נערים אחרים, שמים לב למשהו חוץ מהאיך הישבן שלי נראה בתלבושת בית הספר" הרמיוני דיברה בישירות. מה שאפיין אותה. "זה שקר" פרד נאנח חלושות וקרס על הכורסא החמימה בחדר המועדון. הרמיוני סירבה להתיישב, ממלמלת לעצה בכעס וצועדת הלוך ושוב על רצפת הפרקט הקרה, בעוד מוחה פועל ללא הפסקה. "אנחנו לא מתאהבים באופי שלכן ממבט ראשון" הוא הסביר בפשטות, משחרר את הגלולה המרה. "תדבר בשם עצמך." הרמיוני סיננה מבעד לשיניים חשוקות. "הו, אני מדבר. מרלין יודע שאני מדבר." פרד לחש וקבר את פרצופו בידיו. "את פשוט ... סבסטיאן - הוא בחיים לא יצא עם מישהי שנראת כמוך" הרמיוני נעצרה במקומה. או-או. 'זה הזמן לתוכנית ב'.', אמר הקול ההגיוני במוחו - 'לברוח.' "זאת אומרת .. התכוונתי .. זה לא שאת נראת רע - את פשוט לבושה שמרני מדי" פרד גמגם מן הלחץ שהיה שרוי בו. "יש לך את הסחורה, את פשוט לא מציגה אותה כראוי." הוא נשם לרווחה. "סליחה ?" אמרה הרמיוני בעודה פוערת את עיניה, סומק קל מטפס לעיטו על לחייה. ספק מזעם ספק ממבוכה. "נהוג לומר תודה" פרד השיב את חיוכו הרגיל לפניו. פעם פרד - תמיד פרד. "אוו ! אתה כל כך .. מלא בעצמך !" הרמיוני נאנחה בתבוסה והתיישבה גם היא על הספה מול האח. "אני יכול לעזור לך אם תרצי. את יודעת, עם סבסטיאן." "אני יכולה להסתדר בעצמי, תודה" היא לחלחה את שפתיה והעבירה יד בשיערה. פרד נתן לה את אחד מהמבטים שלו שתמיד הטילו בה ספק. כמה היא שנאה שהוא עשה זאת. "אני חושבת" היא מלמלה. "קדימה גריינג'ר, קחי את זה כאתגר. איפה אומץ הלב הגריפינדורי שלך ? או שאינך גריפינדורית אמיתית." ניצוץ ברק חלף בעיניה של הרמיוני והיא הרימה את מבטה. "אתה יודע מה, אני אעשה איתך עסקה." אמרה לאחר מספר דקות. "המ ?" הוא שפשף את עיניו. "מה אמרת ?". "עסקה." הרמיוני חזרה על דבריה. הבעה משועשעת עלתה על פניו של פרד בעודו שואל "עס - מה ?". "התערבות" הרמיוני קימטה את אפה כשהבינה לכוונתו. חיוכו של פרד רק גדל כששמע את דבריה, עיניו נוצצות באור האש, דבר שהתנה לו מבט מרושע על הפנים. "התערבות, הא ?" פרד אמר, נשען קדימה בכורסא עליה ישב, מרים את אחת מגבותיו. "ובמה אני אזכה כשאנצח ?"
|
|
|
|
|
|
|