סיפורו של ערפד אחד

פרק 1: הבן של הכומר

"היי בן, מה שלומך היום?" שאל האב. "בסדר" ענה הנער בעל השיער הבהיר והעיניים החומות, הוא לבש מכנסיים כהים וחולצה חומה בשונה מאביו לבוש השחורים. "התפללת היום?" שאל האב. "כן" ענה הנער. "בטוח?" שאל האב בחיוך יודע. "לא, עוד לא התפללתי" ענה הנער ומיהר אל חדרו כדי להתפלל.

ככה זה כשאתה בנו של הכומר המקומי. תפילה היא הדבר החשוב ביותר.

ימים רבים חלפו ויום אחד נכנס הכומר אל ביתו כשהוא כועס מאוד. "מה קרה אבא?" שאל הבחור הצעיר. "עוד מוות, עוד דם, אלו היצורים האלה שוב, אלה הצמאים לדם" אמר הכומר בזעם. "אתה בטוח שזה הם?" שאל הבחור והגיש לאביו כוס תה ופרוסה של לחם מתוק. "כן אני בטוח! מי עוד יכול לעשות מעשים שפלים כל כך?" שאל הכומר בכעס ולגם מספלו. הבחור הניד בראשו, "אני לא יודע" הוא ענה וחזר אל ספריו.

הבחור הצעיר היה עתיד לתפוס את מקום אביו יום אחד בכנסיה המקומית, אך הבחור לא התעניין כלל בדת. הוא אהב ספרים ומדע. אביו שלא הצליח להניעו מספריו וויתר על כך מזמן, בתנאי שבבוא היום יחליפו בתפקיד הכומר. הבחור הסכים רק על מנת שיוכל להמשיך ולעיין בספריו העשירים במידע במשך שעות היום.

כשהאב היה בכנסיה, העביר הרצאות ושמע ווידויים, בנו ניקה את הבית, בישל את הארוחה שתהיה מוכנה לאביו כשישוב בשעות הערב וכיבס את בגדיהם. לאחר מכן, היה פותח ספר ומעביר את שעות היום בקריאה.

אביו ניסה לגרום לו לצאת, שיכיר צעירים בני גילו ואולי אף ימצא אישה לנישואין. אך הבחור היה "נשוי" לספריו האהובים ולא חש בצורך כל שהוא באישה או בחברת הצעירים האחרים.

יום אחד, אביו התפרץ אל הבית בערב. "אבא, ארוחתך מוכנה- אבא? משהו לא בסדר?" שאל הבחור. "היצורים האלה תקפו שוב, ניסיתי לעקוב אחריהם כדי להשמידם, אך הם חמקו ממני, הם מהירים מאוד" הסביר האב. הבחור הביט באביו התשוש והחליט שיעשה הכל כדי להרגיעו וכדי שיוקל לו.

"אני אעשה את זה, אבא. אני אעקוב אחריהם ואגלה את מקום מחבואם וכך נוכל ללכת עם אנשי העיירה ולהשמיד את היצורים הנוראיים האלה" אמר הבחור. האב הביט בבנו בגאווה. "בסדר בני, רק שמור על עצמך מפניהם, הם מסוכנים מאוד" אמר האב והחל לברך על סעודתו.

הבחור החל לעקוב אחרי היצורים צמאי הדם בכל לילה וכל לילה הם חמקו מפניו בזכות חושיהם החדים. אך הוא לא וויתר. הוא חשב על אביו הזקן שניסה לרודפם, על הגאווה שיסב לו אם יצליח למצוא אותם ולגרום להשמדתם.

ערב אחד, כאשר עקב אחרי היצורים צמאי הדם, הגיע אל מקור מסתור מתחת לאחד הגשרים בקצה העיירה. שם הוא ראה רבים מהם והבין שהצליח, הוא מצא את מקום מחבואם של היצורים צמאי הדם.

"אבא!" הוא קרא כששב לביתו בשעות הבוקר המוקדמות. "אבא! מצאתי את מקום המחבוא שלהם, של היצורים האלה! אני יודע היכן הם מתחבאים!" אמר הבחור בעיניים נוצצות. "כל הכבוד בני, אני גאה בך מאוד, אני אלך לדבר עם מועצת העיר ובלילה תוביל את כולם אל המקום בו מצאת את היצורים האלה, אני חושש שלא אוכל להצטרף אליך, אני זקן וכוחי תש" אמר האב. "אני אלך ואשוב בבוקר לספר לך הכל" אמר הבחור והלך לנוח מעט לקראת הערב הגורלי.     

		הפרק הבא