אל תדגדג דרקון ישן

כל הזכויות שמורות לג'יי.קיי.רולינג.

"אתה בטוח שזה רעיון טוב, גודריק?" שאל סלזאר בעוד חברו מושיט את ידו אל בקבוק הבירה הרביעי ברציפות.

"כמובן, רוברט!"

"קוראים לי סלזאר."

"כי מן הראוי שתיצמד לכל פרט-היק-קטן!" גיהק גודריק וחילץ בפקיקה את הפקק. שערו וזקנו בעלי הגוון החום היו מטונפים ומבולגנים, וריח מחריד נדף מהם.

סלזאר הביט בדאגה בידידו המגשש אחר הכוסות, ומשלא הצליח ויתר ורוקן את כל כל הבקבוק לתוך פיו.

"אתה יודע שהמוגלגים ידרשו תשלום על כל הבקבוקים שאתה מרוקן פה..." אמר בעוד הוא מעיף מבטים חטופים לכיוון הפונדקאי כעוס. 

אולי זה לא היה ממש רעיון טוב ללכת לפונדק של מוגלגים... חשב לעצמו.

גודריק חילץ את הבקבוק מפיו, בעוד טיפות ממנו מטפטפות על חולצתו, הבלויה ממילא.

"מוגלגים שמולגים!" צעק ונופף בידו בביטול.

"אני אומר לך, מזמן היינו צריכים להפוך אותם לארנבים ולאכול מהגזר שניתן להם!"

"אתה לא יכול להגיד דברים כאלו," השיב סלזאר. "ואנא ממך, הנמך את קולך! יש פה אנשים חסרי קסם בכל מקום!"

" 'הנמך את קולך'!" לגלג לו השיכור.

"עוד מעט תגיד שגם גמדוני בית הם יצורים בעלי תבונה, ושבני הים הם יותר ממאכל דגים טעים!"

סלזאר נאנח בהקלה כשראה את דמותה של רוונה מתקרבת.

"הו, תודה שבאת, רוונה!" קרא לה.

"גודריק מתנהג עוד פעם כמו גודריק!"

"במקרה הזה, אני לגמרי מסכימה עם כמה מההתנהגויות שלו!" אמרה הקוסמת תוך שהיא אוחזת בשרשרת הצלב שלה בחוזקה כל אותה העת. שערה השחור כעורב ועיניה הכחולות משכו אחריהם את מבטם של גברים רבים.

"חבורה של כופרים נאלחים!" מלמלה במרץ בעוד היא חוצה את השולחנות.

פה ושם איזה גבר שלח אליה יד, אך היא חבטה בו על ידו בשרביטה, בחבטה זריזה וכואבת.

"איכסה! קישטה לך, מוגל מטונף! קישטה! שו!"

"בשם זקנו של מרלין..." מלמל סלזאר.

"מה מרלין קשור?" התערבה הלגה הפלפאף מהשולחן ליד תוך כדי שהיא מעשנת במרץ ממקטרתה.

"שתדעו, שאני והוא יצאנו פעם, בהחלט היה לנו זמן טוב מאוד יחדיו!" התרברבה בקול סדוק.

"הו, כן, הוא בהחלט ידע איך לתפוס בחורות, הבחור!" אמרה בהנהון נמרץ של ראשה.

"לפעמים אני תוהה מה אני עושה פה עם כולכם!" נזפה בהם רוונה בקול צווחני.

"לוקחים אותי למקומות של מוגלגים...עם כל הכופרים רודפי השמלות הללו!-ואל תעירי, הלגה!" אמרה במהירות, כי ראתה שפיה של חברתה עמד להיפתח בטיעון נגד.

"כן, המוגלגים הם -היק-צרה צרורה!" צעק גודריק גריפינדור, והושיט יד אל הבקבוק החמישי.

"אם תשאלו אותי, כבר מזמן היינו צריכים-"

"להפוך אותם לארנבים ולתת להם לאכול מהגזרים שניתן להם?" השלים סלזאר בייאוש.

"ב-ד-י-ו-" אך עוד לפני שהשלים את המשפט, דחף גריפינדור שנית את בקבוק הבירה לפיו ושתה.

"טוב, זהו, נמאס לי!" אמר סלזאר ולקח את בקבוק הבירה מידיו של גודריק.

"אנחנו הולכים מפה!"

"היי!" השיב גודריק והושיט את ידו, אך גם אם היו לו כל הקסמים שבעולם לא היה מצליח לתפוס את הבקבוק הזה בשכרותו הרבה.

"סוף-סוף!" קראה רוונה.

"ישו סוף סוף מאפשר לכם לחשוב בהיגיון!"

"מה? למה הולכים?" שאלה הלגה בעוד הבחור שלידה מלטף את שערה הבלונדיני.

"גודריק נהיה שיכור שוב." השיב סלזאר.

"מה?! שקר וכזב!!" אמר לו בתגובה גודריק וקם מהכיסא שישב עליו.

הוא התנודד ונפל.

"אני-אני -הק!-בסדר!" קרא, והתרומם באי יציבות מהרצפה.

"אז לא סתם נפלת עכשיו ואמרת ביטויים גזעניים כל הערב?" שאל אותו סלזאר בגיחוך קל.

"כמובן שלא!"

"אה, בסדר. אז מה אתה חושב על בני ים?"

"ד-ג-י-ם!" קרא גריפינדור, ולקח בקבוק חדש וניסה לפתוח אותו, אך ניסיונותיו העלו חרס.

"תוכל לעזור לי?"

"לא."

"מגעיל." נעלב גודריק. הוא ניסה עוד פעמיים, עד שהתייאש ושבר את הבקבוק על ראשו של מוגל שהיה בקרבת מקום.

"מה אתה עושה??" צעק אליו סלזאר.

"רק ככה אני מצליח להגיע לבירה שלי!" ירק גודריק, אך סלזאר לא הספיק לענות, כי מוגל אחר לקח את כיסאו וניסה לשבור אותו על ראשו של גודריק, אך עקב שכרותו פגע במישהו אחר, שנתן לו אגרוף בפרצוף.

"הו, יופי." אמרה הלגה באנחה.

"התחלנו מהומת מוגלגים."

גודריק קפצץ ומחא כפיים.

"סוף סוף קורה משהו מעניין!" אמר בלהט תוך כדי שהעיף את אגרופו אל תוך פניו של מוגל מסכן. 

ובעוד כיסאות ובקבוקי משקאות החלו מתעופפים ליד ראשו, סלזאר לקח את ידו של גודריק.

"למקום הקבוע!" אמר לנשים.

"אני עוד אחזור, חתיך." הבטיחה הלגה לבחור שפגשה לפני חמש דקות, וכולם יחדיו התעתקו אל אחת מסמטאות ביתם שבלונדון.

"למה הלכנו??" ילל גודריק.

"היה כיף!"

"לא, היה מסוכן." ביטל סלזאר.

"יש לך משהו נגד כיף, אדוני." אמרה לו הלגה.

"בחורה רק רוצה להשתכר קצת, לעשן ובדרך לאסוף כמה בחורים, ואתה מונע את זה ממנה?"

סזלאר התעלם ונכנס לדירה. היא אמנם הייתה יותר גדולה ממה שהיא אמורה להיות כי הייתה התערבות של כמה קסמים וטרול, אך סלזאר תמיד הרגיש שהמקום הזה קודר עבורו. הקירות האפורים המדכאים, האח שבה אפילו האש הרגישה דכאונית, והספות האדומות המעופשות. וכמובן שלזה גם נוסף בונוס, ידידו גודריק, שחי איתו בדירה כי... האמת, שסלזאר באמת לא זכר מתי נתן לשתיין הזה לגור איתו ולמה. הוא רק ידע שמאז שעשה זאת, הכול הפך להיות יותר ויותר משוגע.

גודריק הטיל את עצמו אל אחת הספות האדומות שהיו בחדר והחל לנחור ברעש.

"אוי ואבוי, המקום הזה יותר גרוע מפונדק המוגלגים!" קראה רוונה והוציאה דגם צלב קטן שאותו הסתירה בשמלתה.

"גם כן השמלה הזו-אני אומרת לכם, לא ללבוש בגדי נזירה זוהי אחת מהמשימות הקשות שהוטלו עליי בחיי!"

"לא היית צריכה להתערב עם גודריק שהוא לא יצליח לאכול חמש צלחות שלמות ממנת החזיר הזו." אמרה לה הלגה.

"כל מנה כזו הייתה בגודל היפוגריף תינוק! מי היה יכול לנחש שהוא יאכל את זה?"

"כולם." אמר סלזאר וחייך.

"אבל את לא הקשבת."

גודריק פלט גרעפס בקול רעש גדול שהקפיץ את כולם.

"לי זה נראה שהוא עדיין מעכל את המנות." אמרה הלגה בשעשוע, ואז הרצינה.

"אבל למה גררתם אותנו משם, זה היה כל-כך כיף!"

"את זוכרת מה קרה בפעם הקודמת שנתנו לגודריק לבלות בבר?"

"נו, אז הוא הלשין על איזה מישהו שהוא היה קוסם, ביג דיל! עשו לו כריתת ראש מהירה!"

"שמעתי שנשאר לו חלק מהראש שלא נכרת..." אמרה רוונה.

"הוא היה מישהו חשוב, לא? מה היה שמו?"

"סר ניקולס..." ניסתה הלגה להיזכר.

"ניקולס דה מיזי פופי?" ניסה גודריק, שניסה לנהל איתם דו שיח תוך כדי הניסיון לישון.

"אוחח, לך לישון אתה, כופר." נזפה בו רוונה.

"רק צרות אתה עושה לנו היום!"

גודריק פקח מעט את עיניו.

"לא, לצערי היום הייתי בשיא הנחמדות שלי. בפעם הקודמת אני-היק-" הוא גיהק.

"אני מוכן להודות שבפעם הקודמת קצת חרגתי מגבולותיי, אבל רק רציתי לבדוק איך המוגלגים ההם מתייחסים אלינו! לא ידעתי שזה יוביל לכך שהם ינסו לשרוף אותנו בכל פעם שהם יראו שאנחנו קוסמים!"

"חבל מאוד, כי אני מוכנה להתערב איתך שהרוח של הקוסם ההוא נתקעה לי בבית." אמרה הלגה.

"לפעמים נראה לי שאני רואה את המכוער הזה מרחף לו מעל האח שלי!"

"אני אומר לכם-" אמר גודריק ופיהק.

"יום אחד אני אקים מקום שבו קוסמים יוכלו לחיות בשקט, מקום שבו נוכל לתכנן איזה חלק של המוגלגים ניתן להיפוגריפים לאכול." הוא אמר וחזר לנחור.

"דווקא זה היה יכול להיות לא רע..." הרהרה רוונה.

סלזאר נאלץ גם הוא להודות שלמרות החלק האחרון במשפט, זה גם היה נשמע די מפתה.זה היה יכול להיות נחמד, שיהיה מקום שבו יוכל להלך כרצונו לאן שירצה, ולכתוב את ספרות המתח שלו ללא הפרעה של שום מוגל.

הם לא חשבו על הנושא במשך חודשיים, עד לרגע שבו דלת ביתו של סלזאר התפוצצה, ובפתח עמד גודריק גריפינדור, ובפיו הצעה שתשנה את כל עולם הקוסמים בבריטניה.

אבל חוששני שזה סיפור לפרק הבא.

		הפרק הבא