מסע בין עולמות

זהו פאנפיק ההמשך לפאנפיק "בסך הכל משחק". יש הרבה רמיזות לסיפור ההוא במהלך הפאנפיק ומומלץ לקרוא אותו טרם התחלת הקריאה של פאנפיק זה.

---------------------------------------------------------------------

"מתי כבר תתרגלי ותפסיקי להסמיק כל פעם שאני מנשק אותך?" שאל רון בבדיחות דעת.

"זה לא אשמתי שקשה להתרגל לנשיקות שלך." התגוננה אמנדה.

"באמת?" שאל רון בחיוך ונשק לשפתיה בעדינות.

היא חייכה ואז החלה לצחוק.

"מה?" נעלב רון.

"פשוט נזכרתי שרק התחלנו לצאת אז ג'יני אמרה שנשיקות שלך נראות כאילו אתה לועס לי את הפרצוף." הסבירה אמנדה בחיוך.

"נו טוב, כל אחד צריך להתאמן." התגונן רון.

אמנדה צחקה וליטפה את גומותיו בחיבה.

"אני מרגיש כמו כלבלב." צחק רון.

"תמיד חשדתי שזה מינך האמיתי." נשמע לפתע קולו של פרד מהדלת הפתוחה למחצה.

"פרד, עוף מפה!" קרא רון.

"תירגע," מיהר פרד לומר "רק באתי לקרוא לכם לרדת לאכול כשתסיימו להתמזמז."

אמנדה הסמיקה במבוכה.

"דרך אגב," פנה פרד לרון לפני שהלך "זה עדיין נראה כאילו אתה לועס לה ת'פנים."

לקח לרון כמה שניות להתעשת.

"אולי זה נכון," אמר לאמנדה בחיוכו הרחב "אבל למי אכפת?"

הוא נשק לה והם מיהרו לרדת לאכול.

"תודה שהועלתם בטובכם להצטרף אלינו." קינטרה ג'יני.

"שתקי." זרק לה רון ואמנדה מיהרה להתיישב בניהם.

ניכר היה בחודשים האחרונים שהיא כועסת על רון שהעז לקחת ממנה את החברה הכי טובה שלה והבעות פניה גרמו להארי לא פעם לגיחוך חרישי.

"אתם קולטים שזהו, זו השנה האחרונה שלכם?" שאלה גברת וויזלי בהתלהבות.

"לא ממש." הודה הארי.

היו אלה שבועיים לפני סוף החופשה.

"מתי הרמיוני צפוייה להגיע?" שאלה ג'יני.

"שבוע הבא." השיב רון.

"איפה היא?" שאל פרד.

"מבלה עם קרום." השיבה אמנדה בחיוך.

"הם לא נפרדו עדיין?" שאל ג'ורג' בנימה מוזרה.

"למה שיפרדו, טוב להם ביחד." השיבה אמנדה.

"מנד'," לחשה לה ג'יני "עדיף שלא תיכנסי לזה עם ג'ורג'."

"מנד' סיפרה לכם שהיא נבחרה לקפטן של רייבנקלו?" שאל רון בניסיון להסיט את תשומת הלב.

'מה שמזכיר לי לקנות מטאטא במקום הטרנטה שיש לי.' חשבה אמנדה.

"באמת?" התלהב הארי.

"לא סיפרת לי." אמרה ג'יני, נעלבת מעט.

"לא חשבתי שזה כל כך סיפור."התגוננה אמנדה לדבריה של ג'יני.

"לא סיפרת אפילו שחזרת לקבוצה." ציין פרד.

"לא חזרתי," מיהרה אמנדה לומר "אבל שלחו לי תג לפני שבוע בכל זאת."

"ואת חוזרת." ציינה ג'יני.

"אחרי שהעיפו את קונור, למה לא?" אמר פרד בחיוך.

אמנדה צחקה אך רון לא נראה מרוצה מהתפנית שהשיחה קיבלה.

"את מתכוונת להישאר חובטת?" שאל ג'ורג' תוך העמסת פירה לצלחתו.

"כן, למה?"

"סתם, פשוט רוב הקפטנים הם שומרים או מחפשים." מיהר ג'ורג' להסביר.

"קונור היה חובט." הזכירה אמנדה.

"קונור זה לא דוגמה." השיבה ג'יני.

"חשבת כבר פחות או יותר על הרכב?" שאל הארי.

רון תקע בו מבט מזהיר.

"עדיין לא." הודתה אמנדה "אבל יש לי עוד מלא זמן." התגוננה.

שאר הארוחה עברה במאין שתיקה מעיקה ובסיומה רון ואמנדה מיהרו לקום.

"אני לא אוהבת שתיקות כאלה." אמרה אמנדה בדרך אגב בעודם עולים במדרגות.

"אני יודע." אמר רון "פשוט הייתי בטוח שכבר תתרגלי לפלצנות של המשפחה שלי אחרי כל כך הרבה זמן."

"אין משיחין בשעת הסעודה. אדם פטפטן כמוני בחיים לא יתרגל לזה."

"דווקא איתי את מסוגלת לשתוק הרבה."

"וכשאנחנו לא מתנשקים?"

"לא, את לא מסוגלת."

"היי!" קראה אמנדה בחיוך.

"את יודעת מה נזכרתי עכשיו?" שאל רון בעודו פותח את דלת חדרו.

"מה?" שאלה אמנדה והתיישבה על מיטתו.

"זוכרת את הצהריים בחדר שלי שהתכתבתי איתך ואמרתי שבא לי שוקולד?"

"כן..."

"עדיין לא קיבלתי אותו." ציין והתיישב לצידה.

"דביל..." צחקה אמנדה.

רון חייך את חיוכו הרחב ונשכב לצידה.

"על מה את חושבת?"

"על הפרצוף של קונור שיגלה שאני זו שמחליפה אותו."

"אני בהחלט ארצה לראות את זה." צחק רון.

שתיקה.

אמנדה בהתה בנקודה לא ברורה מולה.

רון חזר לישיבה לצידה.

"לא על זה את חושבת."

"לא נכון." התגוננה אמנדה.

"בחייך, מנד', שנינו יודעים שאני קורא אותך כמו ספר פתוח."

"יותר נכון לומר כמו קלף קוסמים בצפרדע שוקולד."

"מנד'..."

"מה?" שאלה אמנדה והפנתה את ראשה לעברו.

רון הזדקף כדי לאלץ אותה להביט בעיניו.

"על מה את חושבת?"

אמנדה נאנחה, "אני לא מצליחה להפסיק לחשוב על מה שקרה בצריף."

"גם אני לא." הודה רון "זה היה די מדהים איך פצעת אותה בלי שרביט ובלי לגעת בה בכל-"

"זה לא מדהים בכלל." קטעה אותו אמנדה "זה מוזר, לא ככה דברים צריכים להיות."

"מנד'-"

"פשוט כל כך התעצבנתי! הרגשתי, ראיתי איך אני יכולה לגרום לה כל כך הרבה כאב לו רק היה לי את השרביט-"

"אני מבין..."

"ומה זה השטויות האלה שאתה-יודע-מי אמר, ' קיוויתי שלא תהיי כאן', 'חבל שלא התרחקת מפוטר', 'את כמו אימך, חיבבתי אותה'..."

"זה כלום." אמר רון קצרות.

"מאיפה לך לדעת?"

"כי זה את-יודעת-מי, הוא בטוח פשוט רצה לשגע אותך קצת. הארי סיפר לי שהוא עושה את זה הרבה."

שתיקה.

היא הביטה עמוק בעיניו.

"אבל," אמר לבסוף "אם חשוב לך לבדוק את זה, אעזור לך."

אמנדה חייכה קלות "תודה."

ג'יני ישבה בחדרה וקראה שוב ושוב את המכתב שזה עתה קיבלה מנוויל.

האמת, הודתה בינה לבין עצמה, מה שהיה לה עם נוויל בראשיתו היה ניסיון לגרום להארי לקנא אבל כעת... היא לא רואה את עצמה עם אף אחד אחר מלבדו.

נכון שהוא היה שכחן ולא בעל ביטחון עצמי בשמיים והמראה שלו לא היה מדהים ביופיו אבל בכל זאת היא אהבה את קמטי מצחו כאשר התקשה להיזכר במשהו ומבטו החולמני כשהיא יודעת שעליה הוא חושב.

בעודה קוראת חשבה על עד כמה היא אוהבת את כתב ידו המסורבל.

היא לא יכלה להפסיק לחשוב עד כמה זה מוזר שדווקא עם נוויל היא מוצאת את מה שלא היה לה עם אף בן אחר, תקשורת.

היא ונוויל יכלו פשוט לדבר שעות, על כל נושא שבעולם בלי לשים לב כלל לזמן שעובר .

היי ג'יני,

קראה את מכתבו

מה שלומך? אני מתאר לעצמי שקצת משוגע שם עם אמנדה ורון פתאום וגם הארי שם הבנתי. מה את אומרת שחופשה הבאה תעשי אצלנו? בכל מקרה אמרתי לסבתא שאני אוכיח לה שאת באמת קיימת. אני לא מאמין שהיא לא מאמינה לי כשאני מספר לה שיש לי חברה! נו טוב, זו סבתא. ביני לבינך- לדעתי היא לא ממש נורמלית. האמת שקיוויתי לפגוש אותך לפני שנחזור להוגוורטס, את יודעת, שיעורים, עבודות... מתי אתם יוצאים לקניות לקראת השנה? אולי אבוא לפגוש אותך בסמטת דיאגון.

מחכה לראות את זיו פנייך, נוויל.

נ.ב- שמת לב שרשמתי 'זיו פנייך'? אני ממש נעשה משורר!

ג'יני צחקה שוב בפעם השלישית אולי לשורתו האחרונה ומיהרה לכתוב בחזרה.

נוויל,

ראיתי שרשמת 'זיו פנייך', אתה צודק, אתה פשוט משורר נעלה!

מה שמזכיר לי משפט ששמעתי פעם את הרמיוני אומרת: "אישה נעלה, נעלה נעלה ונעלה את הדלת בפני בעלה." לא ממש קשור אבל משפט חמוד, לא? בכל מקרה, גם אני רוצה כבר לפגוש אותך, אנחנו נלך כולנו לדיאגון בעוד יומיים, אחרי שהרמיוני תגיע. סיפרתי לך שהיא וקרום הפכו את היחסים בניהם לרישמיים? נו טוב, אתה יודע בטח בלי קשר, זה היה בכל העיתונים. אולי באמת אני אבוא לחופשה הבאה ונוכיח ל'סבתא קוקו' שאתה דובר אמת.

כבר אין לי סבלנות עד שאפגוש אותך כבר.

חושבת עלייך כל הזמן, ג'יני.

היא קשרה את הקלף לרגלו של הינשוף של נוויל בהזכירה לעצמה לקנות ינשוף שבשונה מהצמרור שלה- מסוגל לשאת מכתבים.

		הפרק הבא