יומנו של דיפר פיינס

ויתור זכויות לאלכס הירש, יוצר הסדרה גרוויטי פולס, ולדיפר פיינס.

יומן יקר,
אל תצפה ממני להשתמש בך אחר כך – באמת.
אני פשוט לא יודע מה לעשות עכשיו.
מייבל אמרה לי שהיא כותבת יומן עד שנגיע לקליפורניה, ולא היה לי רעיון אחר לעשות.
אז הנה אני, כותב בך.
אני רוצה לספר לך על משהו.
זה קרה ממש אתמול.
קמתי בבוקר באותו יום, בהרגשה רעה.
נראה לי שהייתי קצת חולה, אבל הייתי בעיקר מבואס מהקיץ שהולך להיגמר.
בקושי הצלחתי לישון בלילה שלפני כן.
כשהתעוררתי, שמעתי קולות מוזרים – משהו שנשמע קצת כמו קרקור צורם.
פתחתי את החלון של החדר שלי ויצור מחריד זינק על המיטה שלי.
זה היה נראה כמו נץ, רק שזרועות חלקלקות ושמנות פרצו מתוך מקורו, וזרועות נוספות נעו לכל עבר והזדקרו מתוך גופו.
זה נראה לי כמו הכלאה משונה מאוד בין תמנון לנץ.
זה היה... תמנונץ!
יצור הכלאיים תפס אותי בעשרות זרועתיו, והייתי די בטוח שהוא עומד לחנוק אותי למוות.
ראיתי בזווית העין את יומן מספר שלוש של פורד מונח על השידה שלי, ותפסתי אותו, רגע לפני שהתמנונץ משך אותי מהחלון והתעופף אל הלא נודע.
עופפתי די גבוה באוויר, וראיתי מרחוק את דוד סטאן מבריק את המכונית שלו עם מגבת.
ניסיתי לצעוק אליו, אבל נראה שהתמנונץ קרא את המחשבות שלי, כי הוא כרך זרועה גדולה סביב הפה שלי.
התמנונץ עף במשך כמה דקות, ואז הרפה את אחיזתו.
נחתי על משהו דוקר ומגרד – משטח של זרדים וענפים בצורה קעורה.
זה היה כן, ובתוכו נחו שתי ביצים משונות.
הקליפה הייתה סגולה דהויה, וכתמים ירקרקים עיטרו אותה.
זה כנראה היה הביצה של התמנונץ.
אחת מהן רעדה קלות, וסדקים דקים החלו להופיע עליה.
הייתי בטוח שזה הולך להיות הסוף שלי.
הצצתי בזהירות מתוך הקן, שהיה עמוק בתוך היער, וחיפשתי נפש חיה כלשהי.
לרגע היה לי נדמה שאני אבוד לגמרי, ואז שמעתי קול מוכר של שריקה.
אדם גבוה עם שיער כסוף הגיח מבין העצים וטייל לו בנינוחות – זה היה סטנפורד.
הבטתי למעלה.
התמנונץ חג גבוה באוויר ופקח עלי עין.
אם אני אקרא לפורד, התמנונץ ישמע אותי, והוא עלול לקצוץ אותי לגזרים, כך חשבתי באותו זמן.
הייתי חייב למצוא דרך אחרת.
הוצאתי את יומן מספר שלוש, ודיפדפתי בין העמודים.
זכרתי שהיה עמוד של הכלאות מוזרות.
ואז מצאתי את זה.
התמנונץ הופיע ברשימה אחרי שליו השאלות והינשופר.
"מעולה," לחשתי.
הבטתי בפסקה על התמנונץ, והחסרתי פעימה.
מתחת לכיתוב הגדול של התמנונץ היה כתוב: טיפש מדי, אין טעם לחקור.
זה היה הרגע הכי חסר מזל בחיים שלי.
כנראה שלא הייתה לי ברירה אחרת, כי לחשתי: "פסטט..."
פורד לא שמע אותי, והוא הלך והתרחק מהאזור.
"פורד," לחשתי קצת יותר בקול.
התמנונץ תקע בי את מבטו.
פורד הלך והתרחק.
לא הייתה לי שום ברירה אחרת.
"פורד!" קראתי.
פורד הסתובב ישר אליי, באותה שניה שבה התמנונץ פער את עיניו ודאה לכיווני.
למרבה המזל, לפורד הייתה תגובה מהירה.
הוא שלף אקדח לייזר ופגע בכנף של יצור הכלאיים.
התמנונץ החטיא אותי במילימטרים ספורים, ונחת על הקן.
"תקפוץ משם!" אני זוכר את פורד קורא אליי.
ניסיתי  לאמוד את הגובה של הקן.
זה היה נראה מאוד גבוה.
אבל לא הייתה לי ברירה אחרת, כי התמנונץ כבר התחיל להתאושש.
רצתי לרוחב הקן וזינקתי באוויר.
עצמתי את עיניי וחיכיתי לרגע הנורא שאני אפגע באדמה.
ואז לפתע התחלתי לרחף.
פקחתי עין, ומצאתי את עצמי בתוך בועה צהבהבה.
משהו שנראה כמו נשק מוזר ומסורבל היה אחוז בידיו של פורד.
הוא פגע באצבעו בבועה והיא התפוצצה, כשאני נמצא מטר בלבד מעל הקרקע.
נחתי על האדמה וחייכתי לעבר פורד.
היום הזה – ההרפתקה האחרונה שלי בגרוויטי פולס, היה  בלתי נשכח.
לחצתי את ידו, ושבנו ביחד אל בקתת המסתורין.
אני אתגעגע לגרוויטי פולס.
נהניתי שם כל-כך עם אחותי וחבריי.
נתראה בקיץ הבא, יומן – אם אני בכלל אטרח להשתמש בך.
אז ביי.

הסוף!

הפאנפיק דורג PG מטעמי יצור כלאיים נתעב וינשופר - למה לעזעאל לשלב בין ינשוף לפרה???