אך ורק שלו || רייצ'ל

פרק ראשון - 

"לילי אוואנס", הקריאה מקגונגל בקול רשמי מתוך הדף שלפניה.
זה קרה בזמן הבוחן הראשון שנהגה פרופסור מקגונגל לתת לתלמידים בתחילת כל שנה, בשיעור שינוי-צורה.
בכיתה התחילו התלחששויות. כל התלמידים נעצו מבטם בנערה הנבוכה שעמדה לצד הפרופסור. למיטב ידיעתם, הייתה זו הפעם הראשונה שבה הצטרף תלמיד לכיתה של השנה הרביעית. הם גם לא זכרו מקרה בו תלמיד כלשהו הצטרף לשנה כלשהי ... 
למען האמת, הזמן היחיד בו הצטרפו תלמידים חדשים - היה השנה הראשונה ללימודים. עד כמה שהיה ידוע לג'יימס פוטר, זה היה מקרה יוצא דופן וחריג בהחלט - ואולי זה מה שמשך אותו מלכתחילה אל לילי, מלבד, כמובן, יופייה המיוחד: שיער ג'ינג'י בוהק וארוך, עיניים ירוקות ובהירות, שופעת למדי וגבוהה יחסית.
"אני כל כך אוהב כשמצטרפות תלמידות חדשות", נאנח סיריוס, כשהוא מדגיש את המילה "תלמידות". ג'יימס השתדל לא לגחך.
"את יכולה לשבת לצד רמוס לופין", אמרה מקגונגל ושלחה את הנערה לכיוונו.
ג'יימס הביט בקנאה בלופין, שמצדו, החזיר לו חיוך מלגלג. "אני חייב להתחיל לשבת לבד בשיעורים", מלמל ג'יימס לעצמו.
"ברוכה הבאה להוגוורטס", בירך לופין את לילי ברגע שהתיישבה לצדו והניחה את התיק על השולחן.
"תודה", חייכה לילי בתשובה כשהיא חושפת שורה של שיניים לבנות מושלמות וגומות חן מקסימות. ג'יימס התמוגג. גם לופין מצא את לילי מושכת. אחרי הכל, איזה בן לא?
אלא שכבר מההבעה שראה על פניו של ג'יימס ברגע שנכנסה לילי בדלת, ידע שג'יימס רוצה אותה לעצמו. לופין לא אהב לריב עם חבריו, ובמיוחד לא על בנות. חוץ מזה, כך האמין וסבר, אין לבנות קשר רציני - עד לפחות השנה השישית. סיריוס וג'יימס כמובן שלא הסכימו איתו.
הם דווקא חשבו בדיוק ההפך. 'יש לחגוג את החיים עד הטיפה האחרונה, או עד שאתה כבר בן שלושים + ועובד במשרד הקסמים במחלקת המוגלגים' , נזכר לופין בדבריו של ג'יימס, מחייך בליבו. אפשר לומר שלופין היה הרציני שבחבורה. המחושב, הדאגן. אך שום דבר מכל אלה לא חסם אותו מלייצר מהתלות, מעשי קונדס ותעלולים יחד עם חבריו, שכונו "חבורת הקונדסאים". 
סיריוס היה ההפך המוחלט מלופין.
פזיז, שובב, חסר אחריות ובעיקר, רודף בנות. ג'יימס לא היה שונה ממנו, למרות שג'יימס ידע מתי להפסיק והיה יותר בכיוון של 'האחת' ולא ה'רבות'.
אחרון החברים ב"בקונסאים", היה לא אחר מאשר פיטר פטיגרו. הרבה שאלות נשאלו בהקשר זה כשהחבורה רק החלה בתעלוליה. איך זה שבחור כל כך פחדן ושמן - יעיז להסתבך בצרות? היו שסברו שלא הייתה לו אפשרות אחרת - משום שהם היו היחידים שהסכימו לקבלו לחבורתם, למרות שכנראה בעיקר ריחמו עליו ועל מאמציו להתחבר עימם. גם כשהיה חלק מהחבורה, פיטר לא היה בדיוק האהוב מבין פורעי החוק.
לסיריוס ולג'יימס היה מין הסכם ביניהם. בהיותם החברים הכי טובים - והיחידים בחבורה שנמשכו לבנות באופן תמידי [טוב, אולי גם פיטר, אבל לא היה לו ממש סיכוי], הם החליטו שכל בת שהם רואים ורוצים - יהיה עליהם לבדוק עם השני קודם לכן.
"אפשר אותה ?", סיריוס לחש באוזנו של ג'יימס וגרם לג'יימס להתקשח במקומו. "סיריוס, אתה זכית בכל עשר בנות האחרונות. אתה לא חושב שהדברים לא מאוזנים ?" חשק ג'יימס את שיניו.
"אם ידעתי שהיא מגיעה - הייתי מוותר על מילי וקטניס במהירות הבזק .."סיריוס ליקק את שפתיו. "בלק, אתה יודע שזאת לא הסיבה." ג'יימס אמר בכעס.
סיריוס ידע שדבריו לא היו הוגנים, אבל משהו בלילי גרם ללב שלו לקפץ. היא הייתה שונה משאר הבנות, בזה הוא יכל להבחין כמעט מיד. אבל בכל זאת .. ההידלקויות של ג'יימס נמשכו זמן רב מאלה שלו. האחרונה שג'יימס יצא איתה הייתה עוד בשנה הראשונה שלהם, קייט. בעצם, מעניין מה קורה עם קייט ..
"סיריוס", קטע ג'יימס את מחשבותיו של סיריוס. "בסדר, בסדר" ,נכנע סיריוס. "היא שלך."
ג'יימס נהנה לשמוע את זה. 'שלו'. והיא בהחלט תהיה.
"פוטר, בלק, אני מקווה שאני יכולה להפריע לכם", פרופסור מקגונגל אמרה בקול רם וצורם. "תמיד", חייך ג'יימס את החיוך הגדול והרחב שלו, חיוך שתמיד גרם לאדם שמולו להתמוגג.
הכיתה צחקקה, וג'יימס מיד שלח מבט לעברה של לילי. גם היא בהתה בו, כמו כל השאר, וכשהבחינה שהחזיר לה מבט, השפילה את מבטה, נעצה עיניה בשולחן ופניה הפכו סמוקות.
סיפוק מילא את ליבו של ג'יימס. הוא גרם לה אי נוחות. מבחינתו, זה כבר אומר שידידות לא תהיה ביניהם, אלא יותר.
מזל שזה היה שיעור שינוי צורה, יחד עם פרופסור מקגונגל, ראש בית גריפינדור. אחרת, הוא - והבית כולו - היו מאבדים נקודות על ההתחכמות. לא הרבה מורים סבלו את פוטר,והיה ספק אם מקגונגל הייתה חלק מהם, אבל היה ידוע שהיא לא נהנתה להוריד נקודות מהבית שלה...
השיעור נגמר, והתלמידים נהרו החוצה. ג'יימס סימן בעיניו לחבורתו להמשיך בלעדיו, והמתין ליד דלת הכיתה ללילי. היא הייתה עסוקה בלאסוף את חפציה והבחינה בו רק כשהניחה את התיק ברישול אלגנטי על כתפה. היא צעדה לכיוון הדלת.
ג'יימס עטה את החיוך שלו והושיט לה את ידו. "ג'יימס פוטר", הציג את עצמו. היא היססה והושיטה את ידה לשלו. הוא אחז בידה, רכה וחמימה, קירב אותה לפיו, נושק לה.
פניה של לילי הפכו לאדומות. איזה ג'נטלמן. היא לא ציפתה ליחס שכזה - ובטח שלא ביום הראשון שלה בהגוורטס. אלא שמשהו בעיניים שלו, הנצנוץ השובב, או משהו בהבעה שלו, הקורנת להפליא, גרמו לה להרגיש שהוא אחד שעושה צרות.
והיא לא אהבה כאלה.
"לילי אוואנס", הציגה את עצמה מתוך נימוס. "אני יודע", השיב ג'יימס כשהוא מרים גבה. למרות שהיא לא חשבה שזה בכלל אפשרי - הסומק בלחייה גבר עוד יותר.
הם עמדו כך בשקט כמה דקות, עד שלילי לא יכלה לסבול את זה יותר. את המתח שנוצר. היא חייכה אליו חיוך קטן ויצאה מהכיתה, לכיוון השיעור הבא שלה.
ג'יימס עקב אחריה במבטו , הניח את ראשו על משקוף הדלת ונאנח.
כבר מהמבט הראשון ג'יימס ידע שמשהו גדול יתפתח ביניהם. ברגע בו לילי נכנסה לכיתה, הלב שלו החל לפעום במהירות שלא תאומן. 
לא היה קל לשבות את ג'יימס. הוא היה מטרה קשה לכל הבנות. בהיותו פורע חוק ידוע לשמצה, כל אחת מהבנות כבר נפלה בקסמיו.
אך ככל הנראה לילי אוואנס הצליחה לשבות את לבו של ג'יימס כבר ביומה הראשון בהגוורטס, ממבט ראשון, ואפילו לא בכוונה. אולי היא אפילו לא הבחינה בכך...

		הפרק הבא