The Meteor Garden

אוקי, היי מערכת הפאנפיקים! זה הספר השני בסדרת טו פרפקט ואני אשמח מאוד אם תאשרו אותו, קניתי לעצמי מלא מולרים רייסים בשביל לשחד אתכם. אני מקווה שאתם אוהבים את זה אבל אם לא יש לי גם מילקי. מזל טוב!

בבקשה תאשרו!

ריי

חייכתי אל שכני לשולחן, "אתה טיפש"

"אני אקח את זה כמחמאה" אמר אריק, חברי הטוב ביותר, לאחר שהחבר הכי טוב שלי לשעבר התגלה כסוציופת מרושע.

קאט הסתובבה אלינו וחייכה בפלרטטנות אל אריק. טוב, אני מניחה שהוא יפה עם השיער החום-ערמוני העשיר שלו, שאיתו הוא יכול לדגמן לפנתן, העור הבהיר ועיני הטורקיז הנוצצות, והאופי שלו התעלה פי טריליון מעל המראה שלו. 

קאט החליפה משפטים עם אריק והסתובבה בחזרה.

"אני רוצה את השלושים שניות האלו בחזרה" הוא לחש לי.

ציחקקתי, "הן אבדו לנצח"

"החיים קשים" נאנח בדרמה, "הבנת את שאלה 6?"

אה כן, אני ולוק לומדים בבית ספר רגיל כי פאפא ואבוש התעקשו על חווית ילדות נורמלית. מה הם מבינים בחוויות ילדות נורמליות?

"על המעגל החשמלי?" שאלתי.

אריק הינהן, "זה מחריד. אני שונא פיזיקה.פיזיקה זה האויב"

ואם תהיתם לעצמכם, אני ולוק כבר חושדים הרבה זמן שאריק הוא חצוי, עד עכשיו לא תקפה אותו מפלצת ולא הייתה לו דיסקלציה, רק הפרעת קשב וריכוז קלה ושנאה עצומה לפיזיקה.

גילגלתי את עיני, "זה לא כזה נוראי. מה לא הבנת?"

"הכל"

חייכתי, "אוקי, אז זה שרטוט מעגל חשמלי"

אריק הינהן במרץ.

"אלו המוליכים, זו המנורה, זו הסוללה, זה המתג," החוויתי על כל חלקי השרטוט, "השאלה הייתה כיצד משפיע חומר המוליך על עוצמת הזרם החשמלי במעגל?"

אריק נאנח בייאוש, "אני לא מרוכז היום. באלי לישון ולאכול סופלה שוקולד"

גיחכתי, "איזה מזל שיש לי סופלה שוקולד בבית"

אריק הסתכל עלי בהתלהבות, "מה באמת? אני יכול לבוא?"

"זה כל כך נחמד שאתה אוהב להיפגש איתי לא בגלל תכולת המקרר שלי אלא בגלל האופי. נגעת בלבי" הנחתי את ידי על לוח ליבי.

"אריק תמיד כאן לתמיכה נפשית"

"עדיף שתדבוק בפיזיקה"

אריק עיווה פניו בגועל, "אני מתעב את זה כל כך. למה לאלוהים כאב כל כך שבני האדם יגלו את החשמל? הוא לא היה יכול לגרום לברק לפספס את פרנקלין?"

עמדתי לתקן אותו להגיד זאוס במקום אלוהים אבל נזכרתי שהוא לא מודע לזה בכלל.

טפחתי על כתפו, "הוא עשה את זה לגמרי בכוונה, הוא ישב וחשב לעצמו, 'המממ, איך אני יכול לאמלל את אריק אונטיו?' ואז הוא גרם לברק לפגוע בפרנקלין כדי שתלמד פיזיקה"

אריק נאנח באומללות, "השיעור הזה מוציא לי את הרצון לחיות"

אריק הזכיר לי את אבוש והשנאה שלא תתואר שלו למתמטיקה, הוא טוען שהוא טוב בחשבון אבל פאפא תמיד אומר לו שלקח יום שלם לפתור אחד ועוד אחד ואז הוא קורץ לו. (אהמ אהמ שרשורון הקסם)

"אני ממש רואה את הרצון לחיות עוזב אותך," אמרתי בציניות, "במיוחד עכשיו, כשעמדת לבוא אלי הביתה והיינו אוכלים ביחד סופלה. מה חבל" נאנחתי בטראגיות.

"מה באמת?" עיניו של אריק אורו.

"אני אשאל את פאפא ואבוש"

לוק

"?KIKI DO YOU LOVE ME? ARE YOU RIDING" שר בריאן בזיופים בזמן שטוני מעטנז לידו.

פרצתי בצחוק מתגלגל ביחד עם צ'ארלי, קרלוס ובילי. בריאן וטוני הפסידו לנו בהתערבות שבילי לא תצליח להבקיע גול במשחק. בילי אומנם שונאת כדורגל אך היא עדיין הצליחה בשרשרת תאונות מופלאה להבקיע גול ולכן בריאן וטוני נאלצו לשיר את "In my feelings" של דרייק. בילי, דרך אגב, היא בתם של ססיל ולו אלן. 

בילי פיזרה את שיערה הכחול הכהה, לא יכולתי להתעלם מהדמיון העצום שלה לבילי אייליש, "השפלה ציבורית!"

חבורה של ילדים מוטרדים התחילה לברוח ממחזה האימים.

מחאתי כפיים לטוני ובריאן בהתלהבות.

"שתדע, אני עירפלתי אתכם, לא באמת הבקעתי גול" לחשה בילי באוזני.

"בייייליייייי!" מחיתי והיא צחקה.

"זה שווה את זה כל כך" היא חייכה בשביעות רצון וסידרה את הג'ינס הישר שלה ואת סוודר האוברסייז הבז' שלה.

טוני ובריאן התחלפו בתפקידים ובריאן התחיל לרקוד בחוסר כישרון מוחלט.

"קדימה בריאן יא כוסון!" צעקה בילי בחיוך.

בילי אולי קיבלה את כוחות הקטה אך האופי שלה הוא לגמרי על טהרת הרמס, עם דגש על האחים שוד, ששמם נודע לתהילה בקרב מפוצצי האסלות. אין לה בושה, בוא נגדיר את זה ככה.

בריאן התחיל לעשות טוורקינג על הרצפה בזמן שטוני קיפץ וניפנף בידיו בחוסר קצב.

"זה כל כך כושל ומפגר" צחק קרלוס.

"אנחנו צריכים את זה לסוף שנה" הסכים צ'ארלי.

"זה יהיה אדיר," הסכמתי, "אני ממש רואה את התחת של בריאן מוקרן על המסך"

בריאן הפסיק לרקוד, "ממש לא!"

"ממש כן!" ענה צ'ארלי, "זה יהיה השיא של הערב"

"השיא של החיים שלנו" אמרתי.

"וגם שיא ההשפלה של החיים שלנו" רטן בריאן.

גיחכתי, "אני לא יכול להגיד שאתה לא צודק"

"מה קרה לטוורק שלי?" קראה בילי והתחילה לרקוד בעצמה ובריאן הצטרף אליה בטוורקינג מקסים.

החברים שלי מטורפים לגמרי. אני יודע. ואני מת על זה.

ריי

אני, לוק ואריק הלכנו לכיוון הבית שלנו ופיטפטנו בעליזות.

"לוק, אתה טוב בפיזיקה?" שאל אריק.

לוק הינהן, "זה כיף"

אריק הסתכל עליו כאילו הוא נפל מהחלל, "פיזיקה זה העינוי שמענים אנשים בגיהינום"

"אתה מתכוון בשדות היי-" התחיל לוק ונעצתי בו מבט מזהיר.

"שדות היבגונים!" אילתר לוק.

אריק הינהן, "שמעתי על זה. אחלה של עץ. מומלץ להכנת שרביטים"

עיוויתי את פני, "תפסיק להיות חנון"

"את מודעת שביקשת הרגע את הבלתי אפשרי?" שאל לוק.

"באותה מידה הייתי יכולה לבקש מפאפא לוותר על מקדונלדס"

"הגזמת"

"אתם חביבים אלי שזה מדהים" אמר אריק.

"החביבות שלי זה משהו שיש לנצור בספרי ההיסטוריה," השבתי לו, "מיד ליד הטמטום של לוק והחנוניות שלך"

"עכשיו היא גם אכזרית אלי" אמר לוק, "חסרת לב"

"מרושעת" הזדעזע אריק.

"איומה"

"אכזרית"

"נקמנית"

"התגלמות הרוע" 

גילגלתי את עיני,"תודה לכם"

"בכיף,מה, הכל בשבילי אחותי התאומה" אמר לוק וחיבק את כתפי.

"אני עדיין מכחישה שאתה התאום שלי"

"שה, יום אחד את תגידי שאת אוהבת אותי"

"היום שבו תמות, כדי שאני אוכל לקבל יותר ירושה מהילדים שלך" אמרתי.

"יום אחד זה יקרה" אמר לוק.

"האופטימיות שלך היא דבר מדהים במדהימותו" העיר אריק.

"מדהים במדהימותו. זה משפט שאבוש יכול לאמץ" הירהרתי, "מי היום בבית?"

"אני חושב שפאפא, לא היו מקרים חריגים בזמן האחרון" ענה לי לוק.

אני חושבת שזה די אירוני שאבוש עובד בלרפא אנשים ופאפא מקבל את הגופות של האנשים שהוא לא הצליח להציל ובודק את כל הדברים שקשורים למוות שלהם, הוא פתולוג משפטי, אבוש הוא רופא. האירוניה במיטבה.

"ניקו הוא פתולוג משפטי?" שאל אריק.

הינהנתי באישור והבחנתי שאריק מתכווץ במקומו. מוזר, אך לא הקדשתי לזה יותר מדי מחשבה.

"עבודה נחמדה. הרבה גופות דקורות מסביב" העיר לוק.

"אני מת על גופות דקורות, כל יום אני מתפלל לראות גופה דקורה" אמר אריק.

"יא גם אני!" השבתי.

"אתם יודעים מה אני מבקש כל יום הולדת כמשאלה?" שאל אריק.

"לראות כל יום גופה דקורה?" הציע לוק.

"להיות גופה דקורה בעצמי"

הייתה שתיקה של כמה שניות ושלושתנו פרצנו בצחוק מטורף, "זה היה טוב!" קרא אחי התאום.

"זאת בדיחת פאפא קלאסית" מחיתי את הדמעות החלו לבצבץ מעיני.

לפתע, השיר 'Ocean eyes' של בילי אייליש החל להתנגן.

הרמתי גבות בהפתעה, "זה לא הצלצול של אריק וגם לא שלי"

אריק הכניס לי מרפק בצלעות, "הצלצול שלך זה נירוונה. אני זוכר את הפרצוף המבוהל של מיס קנט כשהיא שמעה באמצע השיעור את קורט קוביין צורח"

הסמקתי, "זה קרה פעם אחת!"

"זה הצלצול שלי" אמר לוק ביובש וענה לטלפון, "היי פאפא"

הוא התחיל לדבר איתו ובאמצע השיחה הוא עבר לאיטלקית. קימטתי את מצחי. ידעתי שקורה משהו שקשור למחנה אך למרות זאת המשכתי לדבר עם אריק כדי להסיח את דעתי ממה שעוד לא ידוע לי.

לוק ניתק את השיחה, "פאפא מוסר שתוציאי את הטלפון שלך משקט כי את לא עונה לו"

שלפתי את הטלפון שלי ושיניתי אותו למצב רגיל, "הנה, שמתי אותו על רועש"

"מצב רועש?" צחק אריק.

למען האמת,מצב רועש היה המצאה של אנג'ל. הרגשתי כאילו שאני חוטפת אגרוף בבטן. לא דיברנו איתן כבר מלא זמן. אנג'ל לא הייתה זמינה בכלל באיריס-נט וסול ענתה לנו מדי פעם.

"זאת המצאה של בת דודה שלנו," אמר לוק במהירות, "זה לא כאילו שריי התחילה לפתח חוש הומור"

"סתום ת'פה" אמרתי בזעף ואילו אחי רק צחק.

אני מניחה שהשתמשנו יותר מדי בחצוי-פון שלנו כי לפתע, קפץ מולנו יצור בעל זנב דרקון, גוף עז וראש אריה מעלה קצף בצורה מחשידה. זאת הייתה כימרה מקסימה במתיקותה, לדעתי, היא הייתה חולת כלבת. אני ולוק שלפנו באוטומטיות את החרב שלי והוא את הקשת שלו.

"מ-מ-מה זה הדבר הזה?" גימגם אריק בחרדה.

הוא רואה מבעד לערפול. נקודות בונוס.

"אני היא הכימרררה" אמרה הכימרה, שהייתה בעלת רייש מתגלגלת במיוחד.

"כימרי, אני יכול לקרוא לך כימרי?" שאל לוק והמפלצת רטנה בקוצר רוח, "תקשיבי, אנחנו חמושיל ואנחנו מכל חלק בגוף המוזר שלך קציצות"

הכימרה רק ליחששה מוזר והעלתה קצף.

"זה יצור מגעיל" אמר אריק בפחד והגניב את ידו אט אט אל תיקו.

לוק התחיל לירות חיצים על כימרי הכימרה ואילו אני הסתערתי עליה בזעם, "וואקנדה פוראבר!"

אני יכולה לתאר לעצמי את המבט המבוהל/מזועזע/מפוחד/משועשע של אריק.

ניסיתי לדקור את הכימרה במקומות אסטרטגיים אך נראה שהיא ידעה מראש מה אני מתכננת וחסמה אותי כל פעם מחדש, כמה חיצים כבר ננעצו בבשרה אבל זה לא ממש שינה לה.

כיוונתי את חרבי וסוף סוף הצלחתי לדקור אותה- ברגל; זאת לא הייתה פגיעה מוצלחת במיוחד אבל זה מה שיש.העפתי מבט דואג אל אריק אך השנייה הזו של חוסר ריכוז עלתה לי ביוקר. הכימרה נשכה אותי ביד החרב שלי.

"פאק," אמרתי, "הרוק שלה רעיל"

הנשיכה החלה להעלות עשן והעולם מסביבי החל לנטות בצורה מחשידה שמאלה. אני לא אוהבת שהעולם נוטה לכיוון מסוים, זה סימן רע שאיזה ענק חללי בעט בכדור או שאני עומדת להתעלף. האופציה השנייה נכונה, כולם לסמן וי.

הכימרה דחקה אותי הצידה אל פינת הסמטה. לוק ירה עליה חיצים בטירוף אך לא נשארו עוד חיצים.

הסיכוי היחיד שלי היה לנעוץ את אוסקורה בצווארה, להתפלל שפגעתי בעורק הראשון ולהתחיל להתפלל.

הרמתי את אוסקורה בכוחות אחרונים אך ראיתי להב זהוב ננעץ בצווארה של הכימרה, שפלטה יללת זעם והתפוררה לאבק מפלצות.

הרמתי מבט אל עבר המושיע שלי, זה היה אריק, למרבה ההפתעה.

"מ-מה? א-אריק...? פיגי-יון?" מילמלתי בעיניים עצומות ואיבדתי את הכרתי.

דאמיט.

לוק

תפסתי את ריי המעולפת וסחבתי אותה על כתפי כמו שק תפוחי אדמה ואילו אריק לקח את תיקה והתחלנו ללכת במהירות האפשרית לכיוון הבית שלנו, שם יש כל מיני תרופות שיעזרו לה נגד הרעל הקטלני של הכימרה.

"אז," אמרתי, "ראית את הכימרה?"

"אז ככה זה נקרא?" שאל אריק, "זה היה הדבר הכי מוזר שראיתי כל חיי"

הכימרה היא באמת אחת המפלצות המוזרות ביותר שקיימות.

"אז," אמרתי, "ראית את החרבות?"

אריק הינהן, "לריי יש חרב שחורה ומגניבה, לך יש חץ וקשת. אתה כמו קטניס הבן ממשחקי הרעב"

גיחכתי, "טוב, אני הרבה יותר לוהט מקטניס"

אריק גילגל את עיניו, "בכל אופן, אז זה אומר שאני לא משוגע, שאני לא היחיד שרואה את המפלצות האלו"

פערתי את עיני בהלם, "אתה רואה עוד מפלצות?"

אריק הינהן, "מלא אבל הן מתרחקות ממני משום מה. איך הכימרה הזאת הגיעה לפה?"

"אני וריי השתמשנו בטלפון נייד. זה מקל על מפלצות למצוא אותנו," הסברתי, "הנה הבית שלנו"

ניגשתי אל השער לבית הפרטי שלנו (מובן שבית פרטי, פאפא לא היה מוכן לחלוק עם אנשים זרים מתחם מגורים והוצאות ובטח ובטח שהוא היה נגד כל ועד בית מכל סוג שהוא) והקלדתי את הקוד. אני, אריק, וריי המעולפת נכנסנו אל הגינה ודפקתי על הדלת.

"פאפא, מהר, תקפה אותנו כימרה!" קראתי.

הדלת נפתחה במהירות הבזק על ידי אבוש, שנטל ממני את ריי ולקח אותה לחדרה כנראה, פאפא רץ מיד אחריו.

אני ואריק התיישבנו על ספת הסלון, "אז מאיפה הפיגיון?"

אריק שלף את הפיגיון ונגע בלהב הזהוב הקר, "מתנה מאמי המתה"

אין לי ספק עכשיו. אריק הוא חצוי.

אוקי, אוקי, וואו! זה הפרק הראשון של דה מטאור גרדן! אני כל כך מתרגשת! אני מאוד אשמח לראות את כל המנויים מהספר הקודם גם פה! הלוואי שגם הספר הזה יצליח כמו הראשון! אני מחזיקה אצבעות!

עוד שלוש תגובות ואישור ואני ממשיכה! 

		הפרק הבא