הסודות

הרמיוני רצה במורד המדרגות , היא לא ידעה לאן היא הולכת

אבל היא הלכה , יותר נכון רצה .

לבסוף , לאחר שלא יכלה לנשום יותר היא עצרה , היא עמדה ליד האגם , בקיצו הרחוק מהטירה , היה חשוך בחוץ אך לא היה הצורך בלחש לומוס , הרמיוני ניחשה שהשעה הייתה בערך חמש לפנות בוקר , הרי היא יצאה לרוץ לפני כמעט חצי שעה לאחר שבכתה בחדר המדרגות למשך כמה שעות בהתחשב שיצאה מהנשף רק לפני 4 שעות .

לאחר שהפסיקה להתנשם בכבדות הסתכלה הרמיוני על האגם , רק אז תפסה עיניה את הדמות על שפת האגם .

כמה דקות עמדה שם עד שהחליטה בינה לבין עצמה אם ללכת אל הדמות או לא .

מצד אחד כן , אולי זה תלמיד בצרה מצד שני , מטורף אחד שיחטוף אותה או יצור אפל ובמקרה הנורא ביותר , אוכל מוות .

לבסוף החלה בצעדים קטנים לכיוון הדמות , מסתכלת לאחור בחשש , הרי אלו שנים חשוכות ולהסתובב בחוץ בשעת לילה מאוחר בשמלת נשף ועקבים בידיים זה לא הרעיון הטוב ביותר .

אך ככל שהתקדמה לכיוון הדמות היא הבינה שזו רק נערה צעירה , שיערה היה עד אמצע גבה , חלק , כסוף .

היא הייתה לבושה שמלת ערב בעלת כתפיות דקות ועיטורים עדינים על החזה , בצבע ורוד עתיק , ערום שכזה , אך חזק בניגוד לעורה שהיה כצבע הירח בשעתו הבהירה ביותר .
אך הרמיוני לא ראתה זאת , עקב האור המועט שסיפקו לה השמיים .

הנערה הסתובבה במהירות אל הרמיוני , מבוהלת .
הרמיוני עצרה את עצמה במקומה , היה נראה בבירור שהנערה בכתה גם היא , ועכשיו , כשהרמיוני עמדה קרוב אל הנערה היא ראתה כמה היא הייתה רזה ודקה , כמו נייר אורז , השמלה הייתה זרוקה עליה כאילו הייתה מתלה .
ופניה , כציור : אפה היה קטן ואדום בקיצו , ספר קור ספק בכי
עיניה היו גדולות ובהירות , אך במידה מושלמת ופיה , ורדרד ועצוב .

"מצטערת , לא ידעתי שאת כאן , אני אלך ." אמרה הנערה במבטא צרפתי והחלה מקימה את עצמה ."לא " אמרה הרמיוני במהירות , עוצרת את הנערה "באתי בגלל שרציתי לראות מי עוד ברח מהנשף הארור הזה " אמרה הרמיוני , מבטא את המילה האחרונה בלעג , מניפה את ידיה באוויר .
הנערה ציחקקה , אפילו שיניה היו צחורות כשלג .
"אוולין" היא אמרה לאחר שניה של שקט , מושיטה את ידה קדימה .
"הרמיוני " אמרה הרמיוני בעודה לוחצת את ידה .

אוולין חזרה והתיישבה וכך גם הרמיוני , שרק אז קלטה שזהו צוק קטן הפונה אל קיצו השני של האגם , שבקיצו הוגוורטס , היפה כציור של מיכלאנג'לו .
"אז אוולין , מדוע את כאן בקיצו השני של האגם בוכה ? , האם נער שבר את ליבך ?" שאלה הרמיוני , מתבדחת , אך אמת בדבריה .
אוולין צחקקה , בשנית .
"האמת היא , אני כאן בגלל שהמסיבה שלי הסתבכה "
הרמיוני לא הבינה , המסיבה שלה ? הרי הן שתיהן חגגו באותו המקום
"אני לא מבינה " אמרה הרמיוני , לא חושבת על דמותה , החכמה .
"עזבי , מדוע את כאן ?" שאלה אוולין , בחיוך .
"בגלל ראש הארי פוטר או יותר נכון חברו הדחוי והטיפש של הארי פוטר " אמרה הרמיוני , מניחה את הנעליים לצידה , זורקת אבנים קטנות אל מעבר לצוק .
"או , אני מקווה שהוא לפחות שווה את הקללות ואת הבכי שלך "
הוסיפה אוולין "זכרו בנות , לעולם אל תבכו על גבר שלא יבכה עליכן  "היא הוסיפה בקול נמוך , במבטא צרפתי ואז הוסיפה לאחר שקלטה את מבטה המוזר של הרמיוני
"מאדאם מקסין אומרת לנו את זה בכל פעם ש… לא משנה " עצרה את עצמה ואז מלמלה משהו בצרפתית.
"Je comprends le français*" אמרה הרמיוני בחיוך ואז הוסיפה בצרפתית עילגת   "Et je ne pense pas que tu sois stupide*"
אוולין חייכה חיוך מופתע ואז הוסיפה "כל הכבוד בריטית , אך את לא מכירה אותי בשביל לומר לי שאני לא טיפשה "
חיוכה ירד והיא הסתכלה אל האופק , מסיתה את פניה מהרמיוני .

שתיקה .

"את יודעת , אני שונאת לימודים " אמרה הרמיוני לפתע , בחיוך .
"אני מצטיינת , בהכל , כשפומטיקה , שיקויים , לחשים , תעופה , צמחים , היסטוריה , התגוננות , אסטרולוגיה , חקר מוגלגים , חקר רונות , שינוי צורה , טיפול בייצורי פלא
הכל אני מתכוונת , אבל אני שונאת את זה , אני שונאת את זה ממש ."

היא אמרה , מצחקקת לעצמה .
אוולין הסתכלה עליה " אז למה את לומדת את הכל ?"
"כי אני חייבת , אני חייבת להיות מושלמת , אני חייבת להיות הכי חכמה והכי טובה והכי מקסימה , הלבוש שלי צריך להיות הכי טוב והדיבור שלי צריך להיות הכי רהוט ואני חייבת להצטיין אחרת , אחרת , אחרת אחרת הכל פשוט.." אבל הרמיוני לא סיימה את המשפט
"אחרת את תיפלי " סיימה אותה אוולין , הרמיוני הסתכלה עליה והרגישה , שלמרות שהיא מכירה אותה רק כמה דקות , היא מבינה אותה כאילו היא מכירה אותה כבר שנים .

"כן , נכון , הבוגארט שלי הוא להיכשל , כי אני לא רוצה ליפול אני רוצה להצליח , אני חייבת להצליח " אמרה הרמיוני .
"אני יודעת "אמרה אוולין .
ואז הן דיברו , למשך שעה או אפילו יותר הן רק דיברו , על הרמיוני בעיקר , אוולין לא שיתפה אותה הרבה , עכשיו תורה של הרמיוני לפרוק .
הן דיברו על הצורך לרצות את כולם ועל הקושי להמשיך לנשום הן דיברו על בנים ועל בנות והרמיוני סיפרה לה את כל מה שעברה , קצת בצחוק וקצת בעצב .
היא סיפרה לה על רון והארי , ועל ג'יני ועל מאלפוי , הן דיברו על מוגלגים ועל קוסמים
על סטיגמות ועל וולדמורט ועל מלחמות ועל מה לא
על הערכה ואהבה עצמית , על ביטחון או יותר נכון על החוסר בו .
ואז שקט עוד פעם
"ומי את ? אוולין דופונט "
"אני הילדה היפה מבובאטון , אני הילדה השמחה והיפה "אמרה אוולין בעצב  
"אם לא שמת לב, כל בובאטון ילדים יפים , כולם מניחים שאנחנו צאצאי ויליות , מה שנכון , חלקית .
אני למשל , חצי אלפית , שדון או פיה אך לא משנה איך תקראי לזה אני לעולם לא אשתווה לשאר התלמידים ."
אמרה אוולין בקול קודר
אוולין סיפרה להרמיוני את הכל , היא כב לא רצתה לשמור בבטן .
"לבובאטון יש סודות , כמו לכל מקום אבל אלה , אלה הם סודות שקשה להכיל." הזהירה אוולין , אך הרמיוני האיצה בה להמשיך .
"כפי שאת אולי יודעת , כמו בהוגרווטס , לבובאטון מגיעים בגיל 11 , אך מה שאת לא יודעת זה שמפרידים אותנו , בעלי המעמד הגבוה והשאר , כמוני , למען האמת אני לא אמורה להיות במשלחת אבל... את תביני  " אמרה אוולין , נושמת עמוק .
"את המעמד הגבוהה , כמו פלר דלאקור , מלמדים להיות ליידי ואת הבנים ג'נטלמנים

אבל אותנו ? אותי ואת החברים שלי אנחנו השאריות , קוסמים שפשוט מאוד אין בהם שימוש , אנחנו , במילה נעימה , נערות ונערי ליווי .
בגיל 11 אנחנו לומדים , בגיל 15 אנחנו הופכים לחלק מתעשיה מלאה בכאב , סמים "

אמרה אוולין בכאב ,הרמיוני החלה לבכות , זה אונס היא אמרה לעצמה , אך אוולין הבינה לבד .
"בובאטון זה בין המקומות היפים ביותר , טירה לבנה וגנים מעבר לכל דמיון אך מתחת לטירה יש חדרים , וכניסות ופתחים ותככים וסודות וכספים וילדים , הרבה ילדים .
אפשר לקנות ילדים , למכור
לדפוק ." אמרה אוולין
"אני עכשיו בת 17 , זה כל מה שאני מכירה "
"בקרוב אני כבר לא אצטרך להמשיך לחיות בבובאטון , אבל אין לי לאן ללכת , אני נמכרתי בגיל 10 לבובאטון , השרביט שלי מוגבל על ידי המשרד המושחת שלנו ואני בקושי יודעת לקרוא , לפחות אני יודעת אנגלית , את זה כן למדתי , בשביל לספק לקוח תמיד את הלקוח "
"תבואי לגור אצלי , אנחנו נלחם בהם " אמרה הרמיוני , אך קיבלה רק צחוק כתשובה

"תמיד אהבתי פרפרים , הם נולדים , מתבגרים ומתים באותו יום , כמוני רק שהמוות שלי כבר קרא , עכשיו אני פתיון
או כפי שהמאדאם אומרת , אל תהיי סיגריה , אחת שמשתמשים בה ואז זורקים אותה

תהיי סם , תשני עולמות ואנשים ימותו ממך " אמרה אוולין
הרמיוני חיבקה אותה , וברגע שעטפה את כתפיה השבירות פרצה אוולין בבכי הכי שבור ששמעה בחיה הקצרים , זה היה בכי שבתוכו היו פרפרים בכל הצבעים
בכי עם פרחים נבולים ושמיים אפורים
הוא היה צורם ועדיין הוא היה צריך להשמע .

הם לא דיברו על זה יותר

על הסודות של בובאטון , על הסמים ועל האונס על שדונים ופיות וילדים ונערות .

הרמיוני לא הפסיקה לחבק את אוולין עד שעלתה השמש במופע מרהיב , רק אז הן החלו חוזרות אל הטירה הרחוקה , תשושות , אך מרגישות כאילו ירדה להן אבן מן הלב .

באותו היום הן ישנו יחד במיטתה של הרמיוני , ולא קמו עד ארוחת הערב .

בשנה שלאחר מכן הרמיוני קיבלה הודעה על מותה של אוולין , היא קפצה מבניין .
הרמיוני לא דיברה אם אף אחד למשך שבוע , אך כשבוע לאחר מותה קיבלה הרמיוני חבילה בארוחת הבוקר ,

להרמיוני , בעלת התלתלים מתוך ציור .

הרמיוני צחקה בעצב

ממני אוולין השדונה מתחת למדרגות

הרמיוני ליטפה את הכתב , היא כתבה את זה , היא שלחה את זה .

הרמיוני פתחה את החבילה , בפנים שכבה לה השמלה , עליה מונח בקבוק ומכתב

אנו עולים ונופלים כמו פעימות לב של ענק ישן , עלי והצליחי .

הרמיוני , אני יודעת שאת בטח שואלת את עצמך למה , אין לי תשובה אבל מקומי לא היה כאן , אני יודעת שזה לא תירוץ .
הבקבוקון הזה מחיל את הזכרונות שלי מבובאטון התחתית , זה קרבי האחרון , הלחמי אותו בשמי , בשם כולנו .
תודה לך , היית נקודת אושר בחיי הקצרים .

הרמיוני בכתה בחיוך כואב , אך לבסוף קמה .

כחצי שנה לאחר מכן בובאטון נסגר ומאדאם מקסים נכנסה לכלא הצרפתי .
התלמידים של בובאטון הלכו לטיפול וחלקם אפילו נכנסו לבית כלא לקטנים על ניצול ואונס ושימוש בסמים .
המשרד הוחלף לגמרי וכל העובדים עברו חקירות עד שנמצאו העובדים .

כ8 שנים לאחר כן , החזיקה הרמיוני את ביתה הראשונה , רוז , רוז אוולין וויזלי , רון לא היה בבית והרמיוני הייתה לבד,  רק היא ורוז

"את יודעת רוזי , את קרויה על שמה של הנערה הכי אמיצה שהכרתי , שאהבתי . אני אספר לך סוד, הכרתי אותה רק למשך יום אחד אבל הנשיקה שלנו נמשכה 12 שנה .
ואהבתנו באותו לילה נמשכה מאה שלמה "

ובאותו רגע הרמיוני הרגישה נוכחות , את אוולין , עכשיו ואישה מבוגרת כמו הרמיוני , עומדת לצידה ומלטפת את לחיה של רוזי .

תודה לך אוולין שהיית נקודת אושר בחיי הארוכים להיות.

זה ארוך אני יודעת אבל זה בין הדברים היפים שכתבתי , שיניתי הרבה בבקשה אל תאמרו לי כמה זה לא תואם לסיפור ... אני יודעת 

* אני מבינה צרפתית

*ואני לא חושבת שאת טיפשה 

ת"ב??