תגידי לי כן

"אלים, פרסי, היית חייב להעיר אותי עכשיו?" 

אנבת' שיפשפה את עיניה ודידתה אחרי ברגליים יחפות. "אף אחד עוד לא קם אפילו"

"כולם קמו, תשע וחצי עכשיו, אנבת'"

"אני לא רואה אף אחד" היא הודיעה לי.

התיישבנו על שפת האגם, אנבת' השעינה את ראשה על כתפי.

ישבנו ככה כמה דקות.

אנבת' טבלה את בהונותיה במים, יוצרת עיגולים שהלכו והתרחבו.

היא כזאת קטנטונת חשבתי כשהסתכלתי עליה ככה, בלי השריון, בגופייה רפויה ובמכנסי פיג'מה קצרות. היא התכרבלה לתוכי, חיבקתי אותה אלי בזרוע רטובה.

"כמה זמן זה עוד ייקח?" שמעתי לחישה מאחד העצים

"עוד רגע אני מתה בבוץ הזה" עכשיו זאת הייתה קלאריס, הצצתי באנבת' בחשש, אבל נראה שהיא לא שמעה.

טוב, קלאריס צודקת, הגיע הזמן לזרז עניינים.

"אנבת'" התחלתי, היא הזדקפה "מה יש לך שאתה רועד ככה?"

אני? רועד? עד לרגע הזה לא שמתי לב, אבל אנבת' צדקה, כמו תמיד, רעדתי כולי.

מדהים. הרגתי עשרות מפלצות, הבסתי אלים וטיטאנים, ובכל זאת אני מת מפחד לעשות את זה.

אבל אני עומד לעשות את זה.  בחיי.

"אנבת'- אני-"

"נו כבר , טמבל!" שוב קלאריס, בלחישה רועמת.

"אוקיי!" התרגזתי , אנבת' הסתכלה עלי בהרמת גבה "דבר כבר" היא אמרה לבסוף.

"בסדר, בסדר!" בלעתי רוק "תקשיבי, אנני, אנחנו ביחד מגיל 16-"

"17 שלי" היא קטעה אותי ותפסה את ידי "אז תמשיך, מה רצית לומר?"

היד שלי הזיעה בשלה "ש-" נשמתי עמוק, מיששתי את הקופסה שבכיס האחורי של הג'ינס שלי, היד השנייה שלי לפתה בכוח את ידה של אנבת'.

"אנני, אני אוהב אותך" אמרתי , והקול שלי רעד בטירוף. לא, לא בכיתי שנים, זה לא יקרה לי עכשיו-

"ו- אני רוצה-" הקול שלי עלה וירד. אלים, רק לא דמעות, רק לא דמעות.

אבל היו דמעות.

ואנבת' ראתה אותן, היא שלחה יד ומחתה אותן.

אני אוהב אותה, אני כל כך אוהב אותה, ואני עומד לעשות את זה עכשיו...

"אנני-" הוצאתי את הטבעת, אנבת' הסתכלה עלי בהלם, עיניה האפורות התכסו בדוק רטוב, היא רעדה "אתה- אתה מציע לי -"

"כן" אמרתי וניסיתי להרגיע את עצמי, אבל הרגשתי שעוד רגע אני מתפרק, ובכיתי, לעזאזל, בכיתי כמו ילד.

אנבת' תפסה את צידי הפנים שלי "תרגע, פרסי" היא גם רעדה "חשבת שאני אגיד לא?"

לא, לא , אני לא חושב בכלל, אני אוהב אותך, אוהב וזהו.

"זה אומר כן" היא חייכה ונישקה אותי.

וכל הגוף שלי נמס, והלב שלי צרח מרוב אושר, והידיים שלי חיבקו את אנבת' חזק חזק אליי, ואהבתי, כל כך אהבתי.

כולם פרצו מבין העצים , מריעים.

השפתיים שלי ושל אנבת' התנתקו , אבל נותרנו חבוקים , היא צחקה ובכתה חליפות.

"שנעשה להם עוד מקלחת?" צרחה קלאריס בחיוך,

ולפני שהספקתי לחשוב, אנבת' ואני נחתנו בתוך המים.

ביחד.

		הפרק הבא